מערכת שבתוןהרב אורי נויבירט
"רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנה עצה ותושיה בינה וגבורה…" (אבות ו, א).
לכאורה יש קושי מסוים בדבריו של רבי מאיר, שכן הזכייה ב'דברים הרבה' – כתמריץ או כפרס -אינה עולה בקנה אחד עם הלימוד 'לשמה' שמתאפיין בהיותו לימוד שלא על מנת לקבל פרס או שאר טובות הנאה.
כדי לענות על שאלה זו אסקור בקצרה את שלוש ההגדרות המרכזיות למושג לימוד תורה 'לשמה': (1) לשמה – לשם מצוות הלימוד: כדי לקיים את מצוות לימוד תורה. כך מפרש למשל המהרש"א (חידושי אגדות, נדרים סב, ע"א): "לומד לשמה לשם מצות הלמוד".
(2) לשמה – לשם ידיעת התורה: כדי לדעת ולהבין את התורה. כך מפרש למשל הרא"ש (בפירושו לנדרים סב, ע"א): "ודבר בהן לשמן – כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה, כגון: לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול".
(3) לשמה – לשם קיום הלימוד: כדי לקיים את התורה. כך עולה מפירוש רש"י (ברכות יז, ע"א): "העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא – פירוש: שאינו לומד כדי לקיים" (וכן משמע בירושלמי ברכות א, ב, ג ע"ב: "הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא").
יש לציין כי ההגדרות אינן מוציאות זו את זו. קהתי, למשל, משלב בין ההגדרה השנייה לשלישית, וכך הוא מפרש (בפירושו לאבות ו, א): "כל העוסק בתורה לשמה – לשם ידיעת התורה וקיומה".
בשורות שלהלן אתמקד בהגדרה השלישית: לימוד לשמה – לימוד על מנת לקיים. במסגרת הגדרה זו יש להדגיש כי אין מדובר רק על קיום הוראות התורה במישור ההלכתי, אלא גם על קיומן במישור ההתנהגותי.
ביטוי להגדרה השלישית ניתן למצוא גם במסכת ברכות (יז, ע"א): "מרגלא בפומיה דרבא: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים; שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר: ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם (תהלים קיא, י). ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם – לעושים לשמה, ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא".
רבא אומר כי התכלית של התורה היא לתקן את האדם – להביאו לידי 'תשובה ומעשים טובים'. ממילא כאשר האדם לומד תורה מתוך מטרה לקיים וליישם את הוראותיה, התוצאה תהיה שהוא יהפוך לאדם טוב ומוסרי יותר.
אולם, כאשר אדם לומד תורה ואין בכוונתו לקיימה (הלומד שלא לשמה), התוצאה עלולה להיות שהוא יבעט אף באנשים שגידלו אותו.
דבריו של רבי מאיר על הלומד תורה לשמה אשר 'זוכה לדברים הרבה', אינם בבחינת פרס אלא תוצאה של הלימוד. כאשר האדם לומד תורה לשמה – לומד במטרה ליישם את לימודו – התורה תעצב את אישיותו, וממילא הוא יהיה 'ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות'; שכן התורה 'מלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות וכו".
הלומד שלא על מנת לעשות, אשר עלול לבעוט באביו, באמו ובגדולים ממנו (כפי שאומר רבא), מהווה את היפוכו הגמור של הלומד שמיישם את לימודו, אשר זוכה להיות ריע, אהוב ואוהב (כפי שאומר רבי מאיר).
ויהי רצון שנזכה ללמוד על מנת לעשות, וממילא יתקיים בנו כל "הלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות" (אבות ד, ה).
(במדבר תשע)
