ד"ר פנינה נויבירטמסורת הלימוד בליל שבועות נועדה לתקן את שנתם של בני ישראל בלילה שקדם למעמד הר סיני, ובלשון המשנה ברורה (ריש תצ"ד(: " איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה … שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם לקבל התורה, לכן אנו צריכין לתקן זה."
ואכן, לפי המדרש, כאשר בא הקב"ה ליתן התורה לבני ישראל, היו אלו שרויים בתרדמה (שיר השירים רבה, א', י"ב): "בא הקדוש ברוך הוא ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין הה"ד ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים ". מהמדרש עולה, כי הקולות והברקים שליוו את מעמד הר סיני נועדו למעשה לשמש כאות השכמה לבני ישראל הנמים.
כיצד יתכן, כי לאחר שלושה ימי הכנה והגבלה לקראת קבלת תורה, ברגעי השיא להם כה ייחלו וכספו, "מעבירים בני ישראל את הזמן" בשינה? האמנם באמת היו מסוגלים בני ישראל להחמיץ את ההזדמנות לקבל תורה?
קושיה זו מתחדדת בפרט נוכח העובדה כי בלשון המדרש מתוארת שנתם של בני ישראל באורח חיובי ופסטורלי (שם): "… ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה אמר ר' יודן אפילו פורטענא (פרעוש) לא עקץ בם", המדרש מתאר כי שנתם של בני ישראל היתה עריבה ומתוקה, וכי הקב"ה גונן על בני ישראל בעת שנתם אפילו מפני עקיצתם של פרעושים, ממש כפי שהורה שומר על תינוקו הנם. מה פשר שינה נעימה זו? מדוע נדרשים אנו לתיקונו של מאורע זה, אשר לכאורה נעשה בתמיכתו של הקב"ה, ובעידודו?
מסביר ר' צדוק מלובלין (פרי צדיק, שבועות, ב'), כי במעמד הר סיני הקנה הקב"ה לבני ישראל את יסודות התורה, וחשף בפניהם את הפוטנציאל הגלום בחיי תורה ובלימוד התורה. בני ישראל, מצידם, היו עדיין פאסיביים, "ישנים". החוויה הלימודית אותה חוו היתה תיאורטית בלבד, וטרם נבחנה במבחן המציאות, ובלשונו: " וכן בלילה שקודם מתן תורה אחר יציאת מצרים זכו ישראל שכשיקבלו אחר כך התורה שיהיה נקבע בהם הדברי תורה, היינו שיוקבע בהם היראה והחשק לדברי תורה והוא ראשית חכמה יראת ה'. ומזה בא האור תורה תורה שבעל פה טעמי תורה להרגיש אור ומתיקות בלב מהדברי תורה כשיקבלוהו וזה נמסר להם בשינה".
בשלב הבא נדרשים בני ישראל להתעורר בקולות וברעמים משנתם. כעת הזמן לרכוש קניין אמיתי בתורה, מתוך עמל ומעשה, התמדה והשקעה. עם זאת, כשיתעוררו בני ישראל משנתם, יגלו, כי הלכה למעשה אינם מתחילים את לימוד התורה מבראשית. התורה כבר ניתנה עליהם בעת שנתם, הפוטנציאל טמון בקרבם, הם רק צריכים לגלותו, כמאמר ר' צדוק מלובלין (שם): "ועכשיו שכבר נתנה תורה מטעם זה צריך להיות נעורים ולעסוק בתורה שבעל פה וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (ח"ג צ"ח רע"א) דבעי למלעי בהאי לילי אורייתא דבעל פה בגין כו'…וזהו טעמי תורה האור שיש בהדברי תורה להרגיש טעם ומתיקות. "
במובן זה דומה מעמד הר סיני ללימוד שלומד העובר במעי אמו (נידה ל:): "דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו ומלמדין אותו כל התורה כולה וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה". אין די בתורה הנלמדת על ידי העובר ברחם אמו, והיא אף עשויה להישכח. תידרשנה שנים של לימוד והתמדה על מנת שלרך הנולד תהיה אחיזה בתורה. ברם הילד לא יתחיל את לימודו מאפס, התורה הוטבעה בקרבו עוד קודם שנולד.
תיקון ליל שבועות אותו אנו מקיימים משלים את מעמד הר סיני. לאחר ששורשי התורה נשתלו בנו בשנתנו, אנו מתעוררים לעמול בקניינה המשמח והמחייה, בהתרפקנו על זכרון אותה שינה עריבה שבעצרת.
(במדבר תשע)
