הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)בשתי דרכים ניתן להשפיע על עולמו של השני ולמעשה גם על עולמו של האדם עצמו. דרך אחת היא דרך הכפייה, בה אנו מפעילים כוח כדי לחייב את השני או את עצמנו ללכת בדרך מסוימת. כוח הוא אחד הכלים המצויים בעולם, ומקום ראוי לו כאשר הוא נצרך באמת. ברם, הפעלת כוח יש לה את התוצאות הידועות מראש, ואת התגובות. היא מצליחה לעיתים להשיג הישגים, אולם היא מביאה בכנפיה גם כעס ועוינות, מתח והתרעמות, ופעמים רבות תוצאותיה היא החוק הפיזי הידוע הקובע כי בסופו של דבר יופעל גם כוח השווה בעוצמתו והפוך בכיוונו. הדבר נכון הן לגבי יחסו של האדם לסביבה והן ביחס ליחסו של האדם עם עצמו. פעמים רבות מוצא האדם את עצמו מתפרץ לכיוונים שלא היה רוצה לפרוץ אליהם, וזאת כתוצאה מכיבוש עצמי שאיני ראוי, ומהפעלת אנרגיות כוחניות כלפי עצמו. הדבר נכון על אחד כמה וכמה ביחסיו עם הסביבה. יסוד זה למדנו הרבה מחינוך ילדים, ושם התגלה כי בשעה שהופעל כוח לא במקומו – לא רק כוח פיזי כי אם גם קביעת גבולות מוגזמת ודיכוי חירותו ובחירותו של הילד – מצאנו עצמנו פעמים רבות זוכים בתוצאה ההפוכה, במרד ובבעיטה.
דרך הכוח הייתה דרכו של בלעם הרשע. בשעה שנקרא ל"ברך" את ישראל ביקש לנצל את כוחותיו הנבואיים המיוחדים כדי להתעמת עם האומה הישראלית. עימות זו נועד להיות בדרך מילולית, ובהפעלת כוחות ייחודיים הנובעים מהעין הרעה. בלעם ביקש להתבונן באומה הישראלית ולדבר בגנותה, ועל ידי כך להילחם בה בכוחותיו האפלים. קללה היא הפעלת כוח – אמנם לא כוח פיזי בדרך אותה אנו מכירים באופן טבעי, כי אם כוח מילולי העומד ומתייצב ומטיל אימה. אנו יכולים לשער את כוונתו הראשונית של בלעם על ידי הפיכת מה שבסופו של דבר אמר, שהרי הקב"ה לימד אותנו בפרשת כי תצא כי הוא הפך את הקללה לברכה. אם נלך בדרך זו, וכדי לברר את רצונו המקורי נהפוך חזרה את דברי הברכה לקללה, נראה כי בלעם ביקש להגדיר את כל מה שראה בכיוון המנוגד לעם ישראל – לא כמלכות אלא כשבטים פורעי חוק ועבדים הבורחים מפני אדוניהם, לא כמחנה אוהלים מסודר שטובו פניו כי אם כערבוב פרימיטיבי ועלוב, וכן הלאה. זו דרכה של העין הרעה, שהיא מפרשת את הדבר העומד מנגד לרעה, ומתייצבת מולו בבקשה להשמידו.
המשנה במסכת אבות מלמדת אותנו כי תלמידיו של אברהם אבינו הם בעלי עין טובה. עין טובה משמעותה בראש ובראשונה התבוננות על הכוחות החיוביים הניצבים מנגד, וקריאת המפה דווקא בדרך מיוחד זו. זו עין הנותנת אמון במי שהיא עומדת מולו, כולל באדם המתבונן עצמו, ורואה את הצדדים החיוביים הקיימים בו. מכוח זה היא אינה מנסה להתייצב מנגד, אלא לטפח ולחזק את ההיבטים החיוביים והנאדרים שבעולמו של האדם. היא חותרת לגילוי הניצוץ הטוב הנמצא בנשמתו של האדם – בין אם הוא ילד או מבוגר, חבר או יריב – ומנסה לגדל ולרומם דווקא אותו. היא מבקשת להפוך את עולמו של האדם על ידי העצמת היסודות החיוביים שבו. אברהם אבינו לא ניהל מלחמות, אלא בשעה שהוא נזקק להן, כמו במלחמת ארבעת המלכים את החמישה (צריך כמובן להיזהר שלא לשלול את דרך המאבק לחלוטין, שהרי גם לה יש מקום). ברם, דרכו היסודית הייתה בניית אוהל לעוברים ושבים, עשיית חסד, התבוננות בעין טובה, הליכה בדרך ד' לעשות צדקה ומשפט, ובדרך זו הקים את האומה הישראלית. המבקש להיות תלמידו של אברהם אבינו טוב לו כי יביט בעין טובה על הבריות וינסה להעצים בדרך זו הן את עצמו, הן את סביבתו, והן את העולם הציבורי הסובב אותו.
(בלק תשס"ה)
