העתיד לבא והתכלת

הרב צפניה דרורי
פרשת המרגלים גדולי האומה, שמאסו בארץ חמדה, מסתיימת בנחמה לעתיד טוב שיבוא לישראל אחרי שייתמו פגריהם במדבר- כי תבואו אל ארץ מושבותיכם (ארץ חמדה) אשר אני נותן לכם ועשיתם אשה לה'. אז תזכו להתקרב אל ה' ולעבודתו. שיאה של התקווה הגדולה בארץ- זו פרשת ציצית לשים פתיל תכלת, שצבעו מן החלזון, על כנפי בגדיהם של ישראל.
התכלת היא צמר צבוע, שהיה היקר ביותר בבגדי המלכים- היתה מצויה בנחלת שבט זבולון, ועליה התנבא משה רבינו, בסוף ספר דברים. "כי שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול". החילזון נמצא בים התיכון מחוף דור עד לצור שבלבנון.
בלעדי התכלת אין הכהנים רשאים לעבוד במקדש. פתיל התכלת הוא שעטר את הציץ שעל ראש כהן גדול. וקשר את החושן ובו שמות שבטי ישראל אל לבו זהו פתיל התכלת שכל יהודי מצווה לשים על הגדילים בקצוות בגדיו. התכלת הוא שיאו של העושר, שיאה של ארץ ישראל, שיאם של בגדי הכהונה.
לדברי הסיפרי, התכלת שבנחלת זבולון השפיעה על האומה כולה. ועל העולם כולו "אומות ושלטונות מתכנסות ובאות לפרגמטיה של א"י. והם אומרים (סוחרי התכלת הגויים) הואיל ובאנו לכאן, נלך ונראה פרגמטיה של יהודים מה טיבה (עולים לירושלים) ורואים את ישראל שעובדים לא-ל אחד, ואוכלים מאכל אחד, והם אומרים כמה יפה להתדבק אל אומה זו "(להתגייר). מחיי המסחר בתכלת הושפע העולם כולו – באמונת א-לוקי ישראל. משגלינו מן הארץ פסקה התכלת. בגדינו איבדו את ערכם המלכותי. חיינו איבדו את זיו המלכות של ארצנו.
בימים שרומא שלטה עלינו, נעלמה כמעט התכלת. ר' יוסי סיפר על פגישתו עם זקן אחד בין כזיב לצור, ושאל את הזקן מה מלאכתו וכשהשיב שעוסק הוא בחילזון תמה ר' יוסי ושאל ומי מצוי? וכששמע ר' יוסי באיזה סיכון מגיע אליו, אמר, "ניכר שהוא גנוז לצדיקים לעתיד לבוא".(סיפרי)
באזור שנפגש ר' יוסי עם הזקן, בין כזיב לצור, מוצאים כיום מיליוני קונכיות שהוצא מהם נוזל תכלת, ובצדם כדי חרס עם הנוזל היקר, שנמכר לתעשיית הבדים של מלכי העולם. משקל גיזה צבועה תכלת היה כמחיר הזהב בימי הורדוס. משהעמיקה הגלות נעלמה גם התכלת ועימה הפסיקה ההשפעה הגדולה על חיי האומה בארץ להביא את כלל העמים לאמונת היחוד והצדק.
לפי דברי הסיפרי העם חזרת התכלת יאספו אוצרות העולם לארץ. "כי שפע ימים ינקו" "מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול שהים הגדול מקיאם לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא". עושר העולם יזרום לארץ ישראל. האם רואים זאת כבר עכשיו בכלכלת חופה של יפו? האם מתגלה עושר זה כדברי רש"י "שפע ימים ינקו" שייהיו פנויים לעסוק בתורה?
התכלת מתגלה רק עם שובנו לנחלתנו השלמה.
עם תחילת שובנו לארץ החל חיפוש התכלת בחוץ לארץ. כשקמו במאה ה-19 המושבות הראשונות, דימה האדמו"ר מרדזין, שזיהה את התכלת בדג הדיו האיטלקי. נמשכו עמו גדולים: המהרש'ם, ר' איצלה מפוניבז', המקובל הרב שם טוב גפן, הרב עקיבא יוסף שולזינגר, תלמיד החתם סופר בעל "לב העברי". כל אלו הטילו פתיל תכלת של רדזין. ראו, רק החלה קריאה ראשונה של הגאולה וכבר החל חיפוש התכלת. גדול המאמינים בגאולה שהחלה עם שיבת ציון, היה ר' יהושע מקוטנא. הוא שעשה היתר מכירה ראשון לשמיטה, יחד עם ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה. שבכך הצילו את הישוב החדש.הוא גם גדול הפוסקים שעסקו בעניין התכלת. מצד אחד הוא התנגד בהחלטיות לזיהוי של תכלת רדזין. אך מאידך כתב, שעצם הנסיון לחדשו, מעיד שהחלה הגאולה. אחריו- הרצל הציב את התכלת כדגל האומה והציונות.
אחריהם הגאון, הרב הרצוג, רבה של מדינת ישראל, שקד הרבה על התכלת. גם הוא התנגד לתכלת רדזין. הוא הוכיח שהתכלת הוא קונכיה לחוף הים התיכון. למרות שזיהה את החילזון לא הצליח הרב הרצוג להוציא מהחילזון את הצבע הכחול פתוך כפי שכתב הרמב"ם. התכלת שבה אלינו ונצבעה כפי הלכותיה, כששבנו אל ירושלים השלמה. רק אז נתגלה סוד התכלת, כשבדרך נס ממש גילו את דרך צביעתה, בהתאמה לכל סוגיות הש"ס.
כווננתי להוכיח שעם מציאת התכלת, הודיעו משמים שאנו חיים בתקופה של "העתיד לבוא". ר' יהושע מקוטנא זכה לאימות לדבריו לפני 150 שנה "שעצם העובדה שהמשיכה לארץ ישראל מקיפה את כל שכבות העם ודעותיהם השונות זה סימן שהכל משמים וזו גאולתנו". זכה ר' יהושע שנתקיימו דבריו על התכלת ועל הגאולה בשובינו לירושלים השלימה. אז נאספו מאות אלפי יהודים מארצות העושר והרווחה אחרי מלחמת ששת הימים ועמם נתקבצו הנדחים והנרדפים מאחורי מסך הברזל. כל אלו באו בלב אחד לארץ ישראל. אז נתגלה "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". אות משמים הודיע: "לבנת העבדים" במצרים הפכה להיות "לבנת ספיר", תחת רגלי השכינה כך ביארו חכמים תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה ללבנת הספיר, שמאירה זכויות ישראל, מתחת כסא הכבוד. כעצם השמים לטוהר. כל הבטוחים שעכשיו הוא זמן גאולתנו, עשו על כנפיכם פתיל תכלת. גדולי דורנו הגאון ר' ש.ז. אויירבעך והגאון מו"ר ר' אברהם שפירא זצ"ל אמרו שהכל מוכח, זו התכלת ואין צורך להוכיח יותר.
בעל הטורים פירש ציצית, לשון מציץ מן החרכים. אף אנו נוסיף ונברך: אשריכם המאמינים, אות מלכות וגאולה מציץ עליכם ומכם.
(שלח תשע)