איש אשר רוח בו

בפרשתנו, משה מבקש מהקב"ה למנות מנהיג אחריו, ובתיאור דרישות התפקיד אומר כך: "יפקד ה' אלוקי הרוחת לכל בשר איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה".
הספרי (פיסקה קלט) מביא דברים הנשמעים כלקוחים הישר מספרי ההדרכה של ביה"ס לקצינים: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, אשר יצא לפניהם במלחמה ואשר יבא לפניהם במלחמה. לא כדרך שאחרים עושים שהם משלחים חיילות והם באים לבסוף אלא כשם שעשה משה…".
יהושע אכן יידרש למלחמות רבות, אלא שלא די בהובלה הפיזית בראש. על המשך הפסוק אומר המדרש:
"ואשר יוציאם בזכיותיו ואשר יביאם בזכיותיו. אשר יוציאם במניין ואשר יביאם במניין שנאמר 'ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש' (במדבר, לא מט)…"
יוציאם ויביאם מתייחס לאחריותו הרוחנית של המנהיג, ולאופן שבו זכויותיו ומעשיו הטובים, הם המאפשרים לו להוציא ולהביא את העם. אולי זכויותיו של המוביל בראש, הן שיאפשרו לכולם לחזור בשלום. הוא אחראי על שלומם של אנשיו, על כך שמן האנשים שיצאו עימו למלחמה, לא יחסר איש כשיבואו בסיומה.
כיצד נענתה בקשתו של משה?
"וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו"
יהושע הוא המתאים לבקשת משה, משום שהוא 'איש אשר רוח בו'. כיצד יפרש המדרש דברים אלו?
"קח לך – את שבלבך. קח לך מה שבדוק לך […] איש אשר רוח בו – שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד".
ראשית, אומר הקב"ה למשה, אתה יודע בדיוק מיהו האיש המתאים לתפקיד. אתה הכשרת אותו לתפקיד ובדקת את התאמתו במשך זמן ממושך. כשמשה פונה לקב"ה הוא פונה ל"אלוקי הרוחת לכל בשר". אלוקי הרוחות הוא המעיד שיהושע הוא "איש אשר רוח בו".
פרשנות המדרש לדברים מפתיעה. היינו מצפים אולי להתייחסות לכוחותיו הרוחניים של יהושע, ללימוד התורה שלו, לערכיו ולמידותיו, אך המדרש מתייחס להיבט המנהיגותי. לא די להיות איש רוח. צריך להיות מסוגל לנווט אל מול רוחות רבות ושונות. ללכת בדרך שלך, ועם זאת – לתת להולכים אחריך תחושה שאתה איתם. מבין אותם ואת רוחם. רק כך ילכו באמת אחריך. רק כך יוכל להוציא ולהביא אותם בשלום.
רק מנהיג אשר רוח בו יכול להוציא את עצמו מסכנות, להוציאם ולהביאם במניין שלא חסר בו איש. הלוואי.
(פנחס תשפ)