הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)את סיומו של תהליך הכנת המשכן למשא מציינת התורה בפרק ד פסוק טו: "וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה, וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת […]". המתבונן בלשון הכתוב ימצא שבני קהת נושאים את מה שכיסו בני אהרן – הקודש וכל כלי הקודש. אולם, לא ברור מה כוונת הכתוב בהבחנה בין הקודש לכלי הקודש במשא בני קהת (הם נשאו רק כלים, ולא את המשכן עצמו)?
רש"י נותן מענה ראשוני לשאלה, בהבחנה שמחייבת הסבר: "לכסת את הקדש – הארון והמזבח; ואת כל כלי הקדש – המנורה וכלי שרת". אולם, רש"י לא מסביר מדוע הוא סובר שהארון והמזבח (במשמע מזבח העולה, החיצון) הם המכונים קודש, ואילו המנורה וכלי השרת (שלחן ומזבח הזהב) הם בגדר כלי קודש בלבד. כמו כן, לא ברור מדוע הושמטו מהדיון השלחן ומזבח הזהב, ורש"י כלל לא טרח להזכירם, והדברים צריכים עיון.
מפתיעה לא פחות היא העובדה שפרשני רש"י הגדולים, ר' אליהו מזרחי ומהר"ל מפראג, לא נגעו בכלל בנקודה זו, חרף העובדה שדרכם בקודש להקפיד על קוצו של יו"ד בלשונו הזהב של פרשנדתא, רבינו הגדול רש"י.
מי שמציל אותנו בסוגיה זו הוא ר' דוד פארדו, מחבר "חסדי דוד" על התוספתא. גאון עצום זה, רבה של סרייבו, ולימים עולה חדש בירושלים הקשה שאלות אלה בפירושו "משכיל לדוד" על אתר.
ר' דוד לא מסתפק בשאלות אלה, ומוסיף שאלה נוקבת אחרת:
"ותו (ועוד) קשה, דבבראשית רבה איתא (מובא) בהדיא שלא כדברי רבינו […] 'את הקדש – זה הארון, ואת כל כלי הקדש אלו שלחן ומנורה וב' מזבחות וכל כליהן', עד כאן".
מסתבר שקושיה זו ניסרה בחללו של עולם עוד קודם לר' דוד פארדו, והקשה אותה מחבר "נחלת יעקב" (לר' יעקב אשכנזי), אך הוא לא נתן לה מענה. תשובתו של ר"ד היא כדלקמן:
"ולפי חומר הנושא אפשר ליישב קצת בעד רבינו ז"ל, דכוונתו לפרש דבכלל הקדש הם ב' דברים הללו: הארון והמזבח […] שלשתים אלה לא קרא הכתוב בשם כלי הקדש אלא קדש. והיה טעמו כי הארון, מצד קדושתו היתירה, לא נקרא כלי הקדש אל קדש גופיה. ועוד, שבו התורה שהוא שורש הקדושה, ועלה קאי. והמזבח גם כן אינו כלי, רק בנין הוא חשוב, אף על גב דמיטלטל הוה, שהרי הכתוב קראו 'מזבח אדמה' […] ולכך ראוי להיות בכלל הקדש ולא כלי הקדש. וכלהו אידך (וכל השאר) הם בכלל כלי הקדש […] ונקט רש"י המנורה […] דהמנורה, שהיא הכלי הראשון במעלה שלאחר יציאה מבית קודש הקדשים […] ואפשר שהוא ז"ל גריס הכי במדרש ב"ר או מצא כך באיזה מדרש אחר".
אולם, במחילה מכבוד תורתו, יש קושיות גם על תשובתו. האחת היא שסוף סוף לא הוברר הקשר (אם ישנו) בין הארון והמזבח, אלא רק ששניהם יוצאי דופן, אך לא באופן אחד. אולם, קושיה חזקה יותר היא כנגד קביעתו של ר"ד פארדו, לפיה המנורה היא הכלי הנעלה ביותר מחוץ לקודש הקדשים. המתבונן בכתובים ימצא שבאופן עקבי מזכירה התורה דוקא את השלחן כקרוב אל קודש הקדשים, לפני המנורה.
לפיכך, נראה לי שניתן להציע הסבר אחר. המכנה המשותף לארון ולמזבח העולה הוא ששניהם הכלים היחידים שנמצא בכתוב קשר בינם לבין פעולת התגלות א-להית. זאת בניגוד לשאר הכלים, שאינם אלא כלי שרת, קישוט ועיטור בעל מעמד הלכתי במשכן, אך בפועל הקב"ה לא מתגלה עליהם. לגבי הארון הדברים ברורים וידועים, ואילו לגבי המזבח קצת פחות, שכן הם שנויים במחלוקת הפרשנים. אך נבחן את הכתובים בשמות כט, מב-מג, ובדברי הפירוש הראשון המוצע ברש"י:
"עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי".
רש"י: "ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה משהוקם המשכן".
פתרון זה עונה על כל שאלות ר"ד פארדו, וממילא מבאר היטב את ההבחנה בין הקודש (מקום התגלות) לכלי הקודש (כלי עזר בהתגלות). ביחס לקושיה מהמדרש, ניאלץ, עם זאת, לומר, שהמדרש סבר כדעות האחרות, שרש"י הזכירן בביאורו לשמות, לפיהן לא היתה התגלות על המזבח, אלא רק בין הכרובים.
(במדבר תשע)
