הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"גדול שלום שהשם שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו" – במאמר חז"ל זה מקופל עולם ומלואו. בראש ובראשונה מדובר בו על החשיבות העליונה של שלום בין איש ובין אשתו. שני אנשים אוטונומיים בעלי צלם א-לוהים שעזבו את אביהם ואת אמם ודבקו האחד השני מקימים יחד בית של שלום. שלום הבית הוא יסוד הקיום של הקשר ביניהם.הרבה לפני עניינים אחרים – התאמה אידיאולוגית, הסכמה על דרך חינוך הילדים, מקום המגורים והרמה הדתית – עומד היסוד הנאצל של השלום הפנימי. עיקרון זה הוא עיקרון מנחה ומדריך את כל השלבים ביסודות הקמת בית בישראל: במהלך ההיכרות, במקום להתייחס לתהליך המפגשים והדייטים כאל ראיון עבודה, ולחקור האם תהיה טלוויזיה בבית או מה יהיה הזרם החינוכי אליו ישלחו את הילדים העתידים בגיל התיכון, נכון יותר לקיים דיאלוג בדבר היכולת לחיות בשלום, לפנות מקום האחד לשני, לסגת לאחור ולפנות חלל כדי שכל אחד יוכל להיכנס בעולמו של השני, ולבסס את הקשר העמוק על אמון ופרגון; במהלך החיים, בשעה שעומדות שאלות קשות בפני בני הזוג הסודקים את הברית שכרתו בתחילת דרכם – חשובה כל כך התזכורת המתמדת כי מעל לכל גדול השלום. שלום זה הוא הדבק הטוב ביותר בין בני הזוג; הוא התנאי החינוכי העליון, והצלחת המעשה החינוכי מותנית לרוב בכך שההורים מתואמים ביניהם וחיים בשלום. "שלום בית" אינו אפוא ביטוי של עורכי דין במשפטי גירושין מכוערים, אלא מהות הקיום של הבית בישראל, עד שריבונו של עולם מחה את שמו על המים למענו.
למעלה מכך, המעיין היטב בדברי חז"ל יראה כי הנושא בו הם עוסקים אינו שלום הבית. שלום הבית הוא דוגמה בלבד. הכותרת היא "גדול השלום", וכאן אנו מדברים בשפה גבוהה בהרבה. מעמדו של ערך יסוד נקבע בעיקר לאור השאלה מה מתרחש כאשר ישנה התנגשות של ערכים. ישנם הרבה ערכים טובים וחשובים, ואנו מתכוונים ללכת לאור כולם ומנסים לממש את כולם. בשעה ראשונית זו אין אנו מבחינים בין משקלם של ערכים שונים. ברם, בשעה שישנה התנגשות בין ערכים – אז נדרשים אנו לדרג ולקבוע סולם מהו החשוב יותר ומה נמצא שני בחשיבותו (שני, לא משני!) ואנו דוחים ערך מפני ערך.
הצבת השלום במקום עליון בסולם הערכים מהווה למעשה תפיסת עולם רחבה בהרבה. ישנה חשיבות עליונה לשלום, והשלום דוחה יסודות עליונים בתורת ישראל. ההלכה המבטאת זאת יותר מכל היא הלכות "כיצד מרקדין לפני הכלה" בה נפסק ש"מדבר שקר תרחק" נדחה מפני החובה להשכין שלום.
בהקשר זה אין אנו עוסקים בשלום שבינינו לבין אויבינו, המחייב דיון משמעותי נפרד. הנושא העומד על הפרק הוא השלום בינינו ובין אהובינו. פעמים רבות אנו חותרים לאמת המוחלטת, ובמהלכה של חתירה זו אנו רומסים ופוגעים בשלום פנימי, ומביאים לקרע ופילוג. הדבר נכון כאמור לא רק בחיי המשפחה, אלא גם בחיי חברה רחבים יותר, ואף בדמותה של תנועה. לא זו בלבד, אלא שאנו מוצאים הנחיות רוחניות חדשות – "בלי פשרות", וסוברים כי זו דרכה של תורה. לעומת זאת, עולמם של חכמים היונק מתורת אמת לימד אותנו כי גדול השלום.
אין השגת שלום פנימי בלי נסיגה לאחור, בלי הכרה באמיתות שיש בצד השני, בלי נכונות לפנות מקום בתוך עצמך כדי שיהיה מקום גם לאחר, בלי להבין כי החתירה למימוש מלא של עולמך שלך אינך יכולה לבוא אלא בבריתות המשלבות אמיתות שונות ומתקדמות אט אט להגשמה של רצונותיהן של תנועות רבות ועוד ועוד. ריבונו של עולם מורה לנו בפרשת השבוע שלנו את הנכונות למחות הרבה מעולמנו הפנימי לצורך השלום, שהוא היסוד הגדול של הקיום.
(נשא תשעח)
