"ויתיצבו בתחתית ההר"

הרב שלמה משה עמאר,
הראשון לציון הרב הראשי לישראל

אמרו במסכת שבת (פ"ח ע"א) ויתיצבו בתחתית ההר, א"ר אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב, קיימו וקבלו היהודים עליהם, קיימו מה שקיבלו כבר. ע"כ.
ולפני שנים רבות פירשתי בס"ד, דהכפיה היתה בזה שנשללה מהם הבחירה, שכן הבחירה שהיא יסוד מוסד בכל עבודת ה', שעל כן נתן הקב"ה תורה לבני אדם, שהם בעלי בחירה לעשות טוב או רע, באותה מדה, ויש בהם כוחות הטוב וגם כוחות הרע, באותה מדה, שכן יצירת האדם היא מן האדמה. ומאידך יש בו נשמה שהיא גבוהה מן המלאכים, דכתיב שם ויפח באפיו נשמת חיים. ואמרו בזוה"ק, מאן דנפח מדיליה קא נפח, והיינו שאמר איוב, וחלק אלו-ה ממעל, שהנשמה היא חלק משכינתו יתברך, מתחת כסא הכבוד חוצבה, והמה שתי כוחות מנוגדים זל"ז בתכלית הניגוד והריחוק, ונלחמים תדיר זה בזה בלא הפסק כלל, והיא המלחמה הגדולה שתחילתה בלידת האדם, ואינה מסתיימת עד זיבולא בתרייתא.
ורצון ה' ברוך הוא, שיעבדוהו ויעשו רצונו מתוך בחירה חופשית דוקא, והיא גדולתו יתברך. וזה לא שייך אצל המלאכים כלל, ופשיטא שאינו שייך אצל שאר הברואים, כי אם לבני אדם בלבד וע"ז נאמר יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו.
ובשעה שעמדו במעמד הר סיני, היתה התגלות השכינה במעלה גדולה ומוחשית, עד שכל ישראל התרוממו והשיגו השגות נבואיות גדולות ועצומות יותר משאר הנביאים, וכל העם רואים את הקולות, ומתוך ההתגלות הגדולה והבהירה של כבוד ה' בהר סיני, הגיעו למצב של בירור האמת וסר כל ספק מליבם. (עיין רמב"ן על הפסוק כי לבעבור נסות אותכם בא האל-קים). ובמצב נפלא זה, כבר נשללה בחירתם ולא היה מקום לשיקול דעת ולא שום ספק שבעולם, ועין בעין ראו, שאם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתם.
ולמצב מיוחד זה של שלילת הבחירה מכל וכל, קוראים חז"ל: שכפה עליהם ההר כגיגית וכו'. וע"ז א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. דחשיבא קבלה באונס, דנאנסו אונס גמור לקבלה, מתוך שנתברר להם האמת בבירור גמור ומוחלט ובצורה מוחשית ממש.
ובזה יובן היטב, מאמר רבה, דהדור קבלוה בימי אחשורוש דצ"ל למה רק בימי אחשורוש, אלא אחר שהראנו המקום ברוך הוא, שהאונס היה מההתגלות הגדולה שהיתה על הר סיני, יובן בטוטו"ד, כי בימי אחשורוש היה הסתר פנים שלא היה כמוהו עד אז.
שהרי במסכת מגילה שאלו, אסתר מן התורה מנא לן, דכתיב ואנכי הסתר אסתר פני מהם בעת ההיא. והשאלה לא מובנת כלל, דאסתר במגילה היא כתובה והוא זמנה הנכון, ומאי בעי אסתר מן התורה, וגם התירוץ אין לו מובן.
אלא שיש לפרש בעה"ו, דה"ק ההנהגה שהקב"ה הנהיג את עמו ישראל בזמן אסתר, היא נראית כהנהגה שונה, שעד אז כשעשה ה' נסים עשאם גלויים לעיני כל חי, כמו המכות במצרים, וקריעת ים סוף והמן והבאר וענני כבוד וכו'. ובימי אסתר היה נס ופלא אך היה מכוסה בדרכים טבעיים לרוב וע"ז שואל אסתר מן התורה מנ"ל, לא על אסתר המלכה אלא על ההנהגה שבימי אסתר, וזה ודאי צריך להיות כתוב בתורה, שאין דבר חדש מחוץ לתורה ח"ו, והשיבו: שנאמר ואנכי הסתר וגו'. הרי מפורש שיבא זמן שיהיה בו הסתר פנים גדול "הסתר אסתר יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה".
וע"ד קאמר דהדור קיבלוה בימי אחשורוש, שאז היה הסתר גדול, היפך גמור מהגילוי שהיה במעמד הר סיני, ועם כל זה, קיימו וקבלו היהודים, הרי עתה קיבלוה ברצון גמור ושלם, שכנגד מה שקיבלו אז מתוך הגילוי שכינה הגדול שהיה, שזה חשוב לאונס כי שלל מהם את כוח בחירתם, הרי עתה היה הסתר עצום ורב, ועם כל זה קיימו וקיבלו, בזה תיקנו את המצב ומעתה הויא קבלה ברצון.
והדברים קל וחומר לימינו אלה, אשר החשך מכסה ארץ, ויקו לאור ואין, ואנו חונים בחסרות, אשר אין לך יום שאין חסרונו גדול מחברו, הולך וחסר בעוה"ר, עד שהספקות כיסו כל היקום, וגם את ההרים הגבוהים, ושטפו ועטפו לכל נוצר כמו מבול המים, ותופסי התורה מועטים, וחכמתם נמאסה, ויראי ה' רדופים, יומם ולילה לא ישבותו. ואם בתוך זה נקום ונתעודד, ונקבל עלינו תורת א-ל-הים חיים באהבה וברצון. איזה נחת רוח אנו עושים בזה לפניו יתברך, יותר מכל קרבן.
וכשאנו עושים לו נח"ר וישמח ה' במעשיו, בודאי שגם ישרה עלינו שכינתו ויתגלה עלינו בישועתו לעיני כל חי, וישמח ישראל בעושיו.
(נשא תשסט)