צבי ארנברג (עו"ד, מחבר הספר "על מנהג שבת וחג", Alminhag@walla.co.il)הרמ"א, במפה שפרס על השולחן ערוך כתב (תצ"ד ג): "ונוהגים לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה". מנהג זה מוזכר לראשונה אצל המהרי"ל (המאה הי"ד) אך בשינויים מסויימים: "נוהגין להשטיח רצפת בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל". הרמ"א כתב 'עשבים' ואילו מהרי"ל הזכיר גם שושנים ובשמים. הבדל נוסף: הטעם המופיע ברמ"א הינו "זכר לשמחת מתן תורה", בעוד שאצל מהרי"ל "לשמחת הרגל". ייתכן שהבדלים אלו קשורים אחד לשני. רבי מרדכי יפה תלמידו של הרמ"א כתב בספר 'הלבוש' על מנהג רבו: "..זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר 'גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא' וגו', שמע מינה שהיה שם מרעה". אם הטעם הוא זכר למרעה הרי ברור למה שוטחים עשבים. לעומת זאת, אם הטעם הוא כדי להרבות שמחת הרגל הרי שבשמים ושושנים מתאימים יותר. ברבות השנים נוספו טעמים רבים למנהג זה הקשורים כמובן לימי קציר חטים, למתן תורה ואף למועד הנחת תיבתו של משה בסוף שעל היאור, בדיוק שלושה חודשים אחרי לידתו בז' אדר.
המגן אברהם על שולחן ערוך מתייחס למנהג שטיחת העשבים אך מוסיף מנהג נוסף: "נוהגין להעמיד אילנות בבה"כ ובבתים ונראה לי הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם". יש לשים לב כי זהו מנהג אחר – שטיחת עצים, ולו טעם אחר – לזכור שחג השבועות הוא ראש השנה לאילן (על פי הגמרא ר"ה טז.).
הגר"א התנגד למנהג וכתב "בשבועות אין להעמיד אילנות, כי מאחר שאינו אלא מנהג ולא מדינא ועכשיו חוק העמים הוא, ונכון לבטל". סיבת ההתנגדות היא מחמת שהגויים גם נהגו במנהג דומה וממילא העושה כן עובר על איסור "ובחקתיהם לא תלכו". האם הגר"א התנגד רק למנהג העמדת העצים או גם למנהג שטיחת העשבים? מדברי ערוך השולחן נראה שהתנגד לשניהם אך הרב ש"ז אוירבעך כתב שהתנגד רק למנהג העצים כפי שגם נראה מדבריו בעצמו.
אולם עם ישראל לא בקלות מוותר על מנהגיו. יש שהסבירו כי אם המעשה נעשה על ידי הגויים למטרה ברורה שאינה עבודה זרה (קישוט בעצים נעשה לכבוד והדר) הרי שאין איסור בדבר. הסבר נוסף: האיסור קיים רק אם נעשה במטרה להידמות לגויים, מה שלא שייך במנהג שלפנינו שהיה נהוג הרבה לפני שאחזו בו הגויים. אכן המנהג מתקיים גם היום בקהילות רבות ואף זכה להכנס ליצירות ספרותיות רבות על חג השבועות.
Alminhag@walla.co.il
