מרדכי גרנביץבית המלון בעיר גומל השוכנת כבוד בבלארוס לא ראה מחזה כזה שנים רבות, אם בכלל. חסידים המגיעים בזה אחר זה, עייפים ומותשים מעמל הדרכים, לא אנשים שמתאימים לפרופיל של אורחי בית המלון הזה בימי שגרה.
חסידי ברסלב רבים הגיעו בשבועיים האחרונים לבלארוס מתוך תקוה שיוכלו לחצות את הגבול היבשתי מייד לכשימצא המתווה הבריאותי המיוחל שיאפשר להם לעשות את ראש השנה באומן, כמובן בכפוף להקפדה על מגבלות התקופה.
בשלב מסויים כבר נגמר לכולם האוכל שהביאו איתם כצידה לדרך של כמה ימים. הם שכרו מסעדה קטנה והכשירו אותה בשביל ארוחות בסיסיות, אולם לקראת שבת שעברה החליטו לנסוע לפינסק, שם ישנה קבוצה גדולה של מאות חסידים המתארחים בחסותו של רב המקום הנוהג בהם בהכנסת אורחים וביד נדיבה, הכוללת כמובן ארוחות כשרות וסעודות שבת.
כשמתקרב סוף השבוע בעל בית המלון בבלארוס שמע מהעובדים כי הקבוצה של הברסלבר'ס מתארגנים לנסוע חמש שעות לפינסק רק בשביל לאכול אוכל כשר. הוא פונה אליהם בהתרגשות רבה ומספר להם לראשונה כי הוא יהודי, והוא ממש מבקש "הישארו איתי לעשות פה את השבת". הוא סוגר את המסעדה של המלון ומודיע לחסידים כי המטבח לרשותם בלבד. הוא גם נותן הוראה מיידית לקבלה לבטל את כל ההזמנות לשבת במלון…
בשבת עצמה הגיע היהודי שלנו לתפילות ולסעודות, פעם ראשונה בחייו שהוא רואה שבת בניחוח חסידי, זמירות, ריקודים, תפילה בכח כדרכם של הברסלבר'ס והרבה געגוע. כל השבת הוא שולח תיעודים לחבריו ובני משפחתו הפזורים בישראל ובארה"ב, כשהוא לא מפסיק להתרגש ולהתפעל מהמחזה שלשמו הוא סגר את בית המלון…
מיד בצאת השבת הוא רץ לקנות לבתו תליון מגן דוד, כשהוא מסביר לחסידים שאחרי מה שהוא חווה במחיצתם הוא מעדיף שהיא תסיר את שרשרת הצלב מצווארה, ונכון לימים אלו הוא מבקש מהם שידאגו לארגן עבורו ברית מילה, לפני שהם ממשיכים בדרכם…
את המעשה הטרי הזה שמעתי השבוע מאברהם חזין שנמצא שם והיה עד להשתלשלות העניינים. והוא עורר בי מחשבות על פולמוסי חינוך למיניהם:
ויכוחים, הטפות ומניפולציות, גם ככה אין בהם טעם. שמא מוטב פשוט להתרכז בלהיות מה שאני, עם כל הלב. כשאני נוכח בכנות, אני מביע אמון בילדים שלי, ובסובבים אותי, שיש בהם רצון לטוב. כנות מביאה כנות, געגוע אמתי הוא מדבק, והלב שמולי יודע את דרכו לבטח.
(נצבים וילך ץשפ)
