למה עגל?

"הייתי חמש שנים במקום שבו אף אחד(!!) לא רב ולא חבר, לא התעניין בי, ברגשותיי, בקשיי. לאף אחד לא היה אכפת אם הייתי עצוב או שמח, אם טוב לי או רע לי. וזה ממש לא ספציפית כלפיי. הייתי במקום בו בכלל לא היה חשוב מה בן אדם מרגיש, רוצה, היה מקום רק למה בן אדם צ ר י ך להרגיש, מה בן אדם צ ר י ך לרצות, וכמה הוא חייב להצטער ולהתאכזב אם הוא לא מצליח להרגיש ולרצות את מה שהוא צריך.
הייתי חמש שנים במקום שבו לא אפשרו לי את הדבר הכי בסיסי שיש – לחשוב באופן עצמאי, לבטא את המקומות הייחודיים לי, לספר מתישהו את הסיפור שלי. במקום זה ניסו להלביש עלי איזה סיפור אחר לגמרי, סיפור שמעולם לא התחברתי אליו.
הייתי חמש שנים במקום שבו חינכו אותי לצמצום ונוקשות מחשבתית. לימדו אותי לשנוא את כל מי שלא כמוני, להתייחס בזלזול ובביטול לכל מי שחושב אחרת ומעז להביע את עמדתו. ("מספיקה סטייה קטנטנה מהאמת כדי לאבד הכול" היה משנן לנו רב פלוני בכל "שיחה" מחדש. ומה היא בדיוק ה"אמת" הזו? מה שהוא חושב, כמובן).
הייתי חמש שנים במקום שבו התיימרו לחבר אותי לא-לוהים, לתורה, לעם ישראל, אבל במקום זה הדבר היחיד אליו חיברו אותי זה לאיזו שיטת לימוד מפולפלת שהומצאה לפני כמאתיים שנה. לא נחשפתי אפילו פעם אחת למה בדיוק היה בהיסטוריה של העם שלי, ומה המשמעות של זה אלי היום, מה התפקיד של עם ישראל בעולם בתקופתנו, איך בדיוק אנחנו משפיעים מחוץ ל"ארבע אמות של הלכה". לא דיברו איתי אפילו פעם אחת על איך למצוא את הדרך שלי להתחבר לא-לוהים, למצוא את המקומות בתורה שאליהם אני יכול להתחבר. יש דרך אחת טובה ונכונה וכולם צריכים להתיישר לפיה, ומי שלא מתיישר? ניישר אותו כבר… גם כן שיטת חינוך.
אז היום הצלחתי לתקן חלק מהעיוותים (לטעמי) שאליהם חינכו אותי. את חלקם אני מקווה לתקן בהמשך, ועם החלק האחר אשאר כנראה לעד. אז למה בדיוק אני אמור להתגעגע? למה?".
הדברים הנוקבים הללו הם רק חלק ממכתב אישי של חבר, שכיום, בעשור הרביעי לחייו, כשהוא עובד במקצוע מכובד, ואב לילדים, הרשה לעצמו לשפוך מעט מדם לבו. (פורסם באישורו).
***
זה נשמע לנו מעשה מוזר – לסגוד לאיזה עגל? אבל האמת היא שהחבר'ה שם לא היו כל כך שטחיים. היו להם הסברים משכנעים ועמוקים למה עגל.
פעמים רבות עמדתי מול יחיד שנדרס תחת גלגלי אידאל חברתי גורף שנהיה כמו "עגל" שאליו סוגדים…
דומה לפעמים כי זהירות נדרשת בחברה, ובמערכות חינוכיות, שלא נעשה לנו איזה "אלוה" שאותו עובדים ולו מקריבים. ובשם אותו האידיאל (פוליטי, דתי, או חברתי), אפשר לדרוס או להתעלם. מסגרת כלשהי שהיא ואין בילתה. וכמובן בשם ה'." אלה א-להיך ישראל"…
אין כאן וורטים עצומים על הפרשה, אלא הרהורים אישיים כאבא ומחנך. ואם יועיל למישהו, והיה זה שכרי.
(כי תישא תשעט)
️