יהודי של אלול

ר' שמעון ממאה שערים, הוא מסוג האנשים של פעם, אלו שנדיר למצוא היום.
הוא גר בסמטה צרה מאחורי ה"שול", הלא הוא בית הכנסת המיתולוגי של ברסלב, בו היו מסתובבים אריות החבורה, אלה שהגיעו ארצה מאוקראינה ומפולין, אחרי שנות הזעם.
רוב הילוכו ביום יום, מסתכם בצעדים הבודדים שמביתו ועד לכניסה האחורית של ה"שול".
אין לו בעולמו כי אם עבודת ה' תמימה, ושיגו ושיחו עם הבריות מועט ביותר. לכן גם אין הרבה להגיד עליו.
הוא אינו ממעבירי השיעורים, או מכותבי הספרים.
אך זאת אפשר לשמוע, בעברו לפני התיבה, בתפילות ערב ראש חודש, בהגיעו לעניינים הקשורים לצרות ישראל, ולציפייה לגאולה, קולו נשבר בבכי אותנטי, המטהר לבבות ומקלפם משכבות של אטימות. בקבלת שבת שאחרי הפיגוע בישיבת מרכז הרב, הוא נחנק למעלה מעשר דקות באמירת הקדיש, ולא הצליח להמשיך…
בימי נערותי, כשנקלעתי לראשונה לתפילת ליל שבת ב"שול", תפס אותי טוהר פניו, טרם שידעתי מי הוא ומה הוא. פרצופו נחקק בזכרוני, ולעתים הייתי מגיע להסתכל עליו מן הצד, כשהיה מסדר את הספרים כשביה"כ ריק מאדם, ושפתיו לוחשות.
עברו שנים, ונגשתי אליו יום אחד, שברצוני לבקש שילמד איתי מתורת רבי נחמן. הוא נעתר מיד לבקשתי, ללא שאלות. כזה הוא, אין לו עסק עם עניינים צדדיים.
מידי שבוע הייתי מגיע, והיינו לומדים, כך נמשכה לה החברותא תקופה ארוכה, עד לשלב בו כבר נבצר ממני להגיע ירושלימה באופן קבוע.
הלימוד איתו לא היה רצוף חידושים. לעיתים פשוט היה קורא וקורא. ופה ושם מבהיר במילה או שתיים. אבל יש אנשים שעצם הלימוד איתם שם "סימני קריאה" חשובים ביחס לדברים, ומהדהד בנפש טוהר שכמעט שקע לו במרוצת הזמן של העולם המודרני.
פעם ביקשתי מרב מסוים איזו טובה והוא נמנע מלעשותה בהסברים הקשורים ל"מעמד" ולשיקולי פוליטיקה פנימית. אך מייד אמר לי, לך לר' שמעון. מששאלתי: הלא כבר שעת לילה, ור' שמעון מן הסתם כבר הלך לישון, ענה לי אותו אחד: אתה יודע הרי שר' שמעון "ישכב על הרצפה" בשביל לעזור ליהודי… ואכן כך היה.

מכיוון שאגדות נלחשות אודותיו בענייני קדושה ו"שמירת העיניים" המופלגת, "התפלאתי" פעם בקול כשסיפר לי שהיה הולך לגיטל'ה, אלמנת ר' ישראל קרדונר ז"ל, לדבר עמה ולעזור לה בביתה.
מייד ענה לי: "מה זאת אומרת?! זאת אלמנה!".
מה שלימד אותי פרק באנושיות, וביחסי עיקר וטפל.
ומה לי כי נזכרתי בכך עכשיו?
בספרי חסידות מובא כי "תמוז" ר"ת "זמני תשובה ממשמשים ובאים". תמוז הוא כבר תזכורת לכך ש"מריחים" את אלול מגיע.
עכשיו אספר את הטריגר לכתיבה כעת:
תוך כדי הלימוד, פעמים רבות היה ר' שמעון עוצר באיזה משפט, ואומר לי, שים לב, יש פה ראשי תיבות "אלול". פעמים גם היה מסביר לי את הקשר בין מה שלמדנו באותו המשפט, לבין אלול. ספרי מלא בסימונים שסימנתי בזמן החברותא, של ראשי תיבות "אלול".
יום אחד שאלתי אותו, מה יש לו עם אלול, ולמה באמצע סיון הוא מדבר איתי על אלול.
התשובה שקיבלתי הפתיעה בתמימותה:
"רבינו אמר פעם, שתיכף ומיד כשמסתיים ראש השנה, הוא כבר מטה אזנו, ומחכה לשמוע קריאת השמש לסליחות".
ר' שמעון מוסיף ומסביר לי:
כל השנה הלא זו "הכנה" לראש השנה. ואלול כולו הכנה זו. אז בכל ענין בתורה אפשר למצוא את אלול.
הבנתם את זה? חיים שהם פשוט "אלול" ארוך…
קשה לי להסביר, אבל אולי זהו מסוג הדברים שבהם התוכן אינו עיקרי כמו האווירה, והניגון בו נאמרו…
מה אומר…
אני באמת לא יודע אם אני מסוגל לחיות כל רגע בתודעת ראש השנה,
אבל נראה לי שזכיתי לפגוש יהודי של אלול…
וכשזה אמתי ותמים ואותנטי, אין טהור ומלא חן מזה.
(פנחס תשעח)