מערכת שבתוןלפני שנתיים רעשה הארץ כאשר ילדה בת 13 העלתה סרטון שבו שיתפה כי עברה חרם חברתי במשך 6 שנים. סימן שאלה גדול ריחף מעל לכל צוותי החינוך והמערכות שאפשרו לזוועה החברתית הזו לקרות: איך זה יכול להיות שבמשך 6 שנים ילדה עוברת התעללות ואף אחד לא אומר כלום?
כמה שנים לפני המקרה הזה שמעתי על חרם שעשו על ילדה בבית ספר יסודי דתי מעל שנתיים ושוב השאלות קופצות: איפה כולם? יכול להיות שכל המערכת נרדמה? ומה עם ההורים?
ומה תגידו על החרם השקט, שבו התלמידים משדרים עסקים כרגיל, בכיתה מדברים עם התלמיד אבל בעצם החרם מתחיל רק אחר הצהריים, ומדירים אותו מכל פעילות חברתית?
העניין הוא, שלרוב ילדים שעוברים הצקות או חרם בבית הספר לא מרבים לשתף ולדבר על מה שהם עוברים. אל תחכו שהילדים יבואו ויגידו לכם שהם עוברים חרם, כי הם לא. גילוי מעורבות בחיים החברתיים של הילדים יכולה, בהרבה מקרים, להציל את נשמתם של הילדים וכמו שראינו ממקרים קשים, גם את גופם:
הנה מבחר מהדברים שאנחנו כהורים יכולים לעשות ברגע שזיהינו חרם) מתוך הטור של ברק סבר ב'וויינט'). לא לאבד את קור הרוח: נכון שאתם כועסים ואף בחרדה לגבי ילדכם, אבל התערבות לא מושכלת שלכם עלולה להחמיר את המצב ולהעצים את החרם, לכן, אל תנהגו בצורה אימפולסיבית ואל תלחמו במקום ילדכם.
מקום בטוח בבית :תנו לילד את המרחב והמקום המוגן והבטוח על מנת להתנהל כראוי. שוחחו עמו, עטפו אותו באמפתיה והאמינו ביכולותיו לצאת מהמשבר. היו שם עבורו ובשבילו אך לא במקומו. שיח אמיתי וכן עם ילדכם יהווה עבורו פלטפורמה להתחזקות נפשית שעמה יוכל להתעצם אל מול הקושי, בכל זמן ובעיקר בזמן משבר.
שיתוף פעולה עם בית הספר: לבתי הספר חובה ואחריות להתמודד ולעצור את החרם הכיתתי על ילדכם.
שיח עם הילד: העצימו את ילדכם, היו שם עבורו ושדרו אמונה וביטחון ביכולותיו. הימנעו מביקורתיות ושיפוטיות. במידה וילדכם ישתף פעולה הציעו לו לפנות לגורמי טיפול על מנת לסייע לו לעבד ולהכיל את המשבר הרגשי. תנו לו את התחושה שהוא לא לבד ושלקושי ולחרם יהיה גם תאריך סיום"
והכי חשוב: העירנות והמודעות שלנו ההורים צריכה להיות כל הזמן בראש סדר העדיפויות. כך נוכל לדעת שהילד שלנו לא חווה התעללות נפשית או חברתית בבית הספר.
(נצבים וילך תשפ)
