אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)כשהייתי מחנך כיתה ו' בירושלים, ניגשו אליי כמה הורים וסיפרו לי שהם היו ביום אספת הורים לקראת הישיבות התיכוניות שנמצאות באזור, והם מתלבטים קשות בין כמה מוסדות.
"תראה", אמר לי האבא, "מוסד אחד נחשב בעל רמה לימודית גבוהה יותר. אני מכיר במקרה את המשפחות שהולכות לשם – כולן משפחות מצוינות שחשובים להן ההישגים הלימודיים. אשמח מאוד אם הבן שלי ילך לישיבה כזו".
"אוקיי, אז מה הבעיה?"
הוא פלט אוויר ואמר לי: "אני מכיר את הבן שלי, ואני יודע שהוא חיה חברתית, ולכן אולי דווקא תתאים לו ישיבה שנחשבת פחות הישגית אבל עם הווי חברתי מפותח יותר".
ניסיתי להבין לאן הוא חותר ועדיין לא הצלחתי. עניתי לו: "אוקיי, אז תשלחו אותו למקום שיהיה לו בו טוב והוא יוכל לממש את עצמו. למה אתם מתלבטים?"
הוא הוריד את המשקפיים שלו, החזיק אותם ביד, לקח נשימה עמוקה ואמר לי: "כי אנחנו נמצאים בחוג חברים שהרוב המוחלט של הילדים שלהם שולחים לישיבה בעלת ההישגים. זו ישיבה אליטיסטית, שידוע שכל הבוגרים שלה מגיעים רחוק. איך אנחנו יכולים לשלוח את הילד שלנו למקום שנחשב פחות טוב מבחינה לימודית?? אנחנו רק מקווים שהוא יצליח להתקבל לשם עם הציונים שלו…".
"תגיד", שאלתי אותו, "מה אתה חושב יקרה לילד שלך אחרי שהוא יתקבל לשם?"
הבעת חוסר אונים עלתה על פניו. הוא מלמל ספק לעצמו ספק אליי: "וואלה, שאלת את שאלת מיליון הדולר. אין לי מושג… או שהוא ישרוד שם או שהוא פשוט ילך לאיבוד ויקרוס אל תוך עצמו".
"שווה לכם לקחת את הסיכון הזה?"
"לא יודע", ענה לי, "מרגיש שבינתיים אנחנו הלכנו לאיבוד… מה אתה מציע לנו לעשות?"
"אני הייתי חושב קודם כל מה יעשה טוב לילד שלי", עניתי. "באיזה מוסד הוא יוכל לפרוח. אם אתה שם עציץ שצריך אור במקום מוצל עם פרקט שעולה מיליון דולר, בסופו של דבר העציץ ייבול כי הוא נמצא במקום שלא טוב לו. ישיבה תיכונית היא כמו משקפיים: אנחנו לא מסתכלים על המותג, אלא על המספר – מתאים לילד או לא מתאים לילד. אם ילד מרכיב משקפיים והם לא במספר שלו, אז זה לא מעניין אותו אם הם של גוצ'י ושהמסגרת שלהם עולה אלפיים שקל. הוא פשוט לא יראה טוב".
כעבור כמה שבועות האבא הזה התקשר אליי, ואמר לי שהודות לשיחה איתי הוא ואשתו החליטו לרשום את הילד שלו לישיבה שנחשבת פחות חזקה ויוקרתית, אבל שיש בה הרבה יותר שעות חברתיות עם דגש על פעילויות לתלמידים.
בפעם הבאה שנפגשנו זה היה בסניף של 'רמי לוי' ב'צומת הגוש' ליד הגבינות הקשות. הוא חייך ואמר לי שהילד שלו פורח: "אומנם אין שם מיליון מגמות עם שמות מפוצצים עטופות בנייר פצפצים, אבל הילד שלי שמח וקשור מאוד לישיבה שלו. מצידי, שיעשה בגרות פחות זוהרת עם פחות יחידות, אבל שירגיש שמח ומיוחד".
מאז המקרה הזה, אני ממליץ בכל פעם להורים שבאים להתייעץ איתי לגבי בחירת ישיבה או אולפנה:
הורים יקרים, אל תנסו להגשים את החלומות שלכם דרך הילדים.
תשאירו את המותגים למשביר לצרכן או לסיילים של סוף העונה, ותזכרו שישיבות ואולפנות הן בדיוק כמו משקפיים: אמורות להתלבש על הנשמה והאישיות של הנער/ה כדי לגרום להם להצמיח כנפיים ולקבל את מנת האור שכל כך נחוצה להם.
מעבר לכך, ילד שלא ירגיש טוב מבחינה רגשית וחברתית, ממילא גם לא יהיה פנוי ללמידה.
בהצלחה!
