הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)השיר "בייבי שארק" הוא הסרטון השני הנצפה ביותר ביוטיוב. עם 6.8 מיליארד צפיות, רוב הסיכויים הם שכבר צפיתם בו, ועצם ההזכרה של שמו גורמת לו להתנגן בראשכם ולשגע אתכם. נראה שהצלחתו של השיר לא נובעת מהתוכן שלו, אלא מהיותו "תולעת אוזן" קטלנית: המנגינה שלו בנויה בצורה כזו שמרגע שהוא נכנס לאוזן, הוא מתחפר במוח וממשיך להריץ את עצמו שם, עד שקשה מאד להיפטר ממנו.
למעשה, גם התוכן של השיר מרמז על הסכנה שבו. הוא מתחיל בתינוק כריש קטן וחמוד, ממשיך לאמא כרישה נחמדה, מגיע לאבא כריש מאיים יותר – ולפני ששמים לב, יש לנו כבר משפחה שלמה של שלושה דורות כרישים, היוצאים לציד ורודפים אחרי דגים (או אנשים) תמימים. קורבנותיהם של הכרישים בורחים מהם וחושבים שהצליחו להינצל, אבל הסצנה האחרונה מלמדת את ההפך.
תופעות גלובליות אינן מתרחשות סתם במקרה, אלא יש בהן מסר שעלינו להבין. במקרה זה נראה שהמסר ברור למדי. "בייבי שארק" מבטא את האופן בו המדיה והתקשורת שוטפות את מוחנו בלי שנשים לב. הוא מתחיל כשיר ילדים תמים, שאינו מעורר חשד, אבל משתלט בהדרגה על השומעים והופך לאיום שקשה להימלט ממנו. השיר עושה שימוש בכריש, הארכטיפ של טורף קדמון מסוכן ומטיל אימה. הכריש חי במעמקי הים, המסמלים את הלא-מודע הקולקטיבי. מעל פני השטח מבחינים רק בסנפיר משולש קטן ותמים למראה, אבל בעומק, בלא-מודע, המלתעות כבר פעורות כדי לטרוף את השחיין.
בדומה לכך, גם המדיה משתלטת על מוחנו בדרכים מתוחכמות. היא פונה לילדים באמצעות סרטים המכילים מסרים סמויים או לא סמויים. היא מחדירה לראשנו מושגים וערכים שהופכים לחלק מצורת החשיבה ומהשקפת העולם שלנו. עיקר הכוח שלה הוא לא בדיון שכלי, רציונלי ומודע, אלא בהשפעה על הלא-מודע.
יש אנשים שצוחקים על ספרות הילדים החרדית, שאינה אלא שיעור מוסר במסווה של עלילה. אבל זה כלום לעומת רוב התכנים של המדיה המערבית בימינו, שאינם אלא שטיפת מוח פרוגרסיבית שמטרתה להטמיע בצופים את השקפת העולם "הנכונה". בין אם מדובר בדימויים של האישה, הזוגיות והמשפחה, או בדחיפת דמויות שחורות לכל מקום, גם ללא היגיון היסטורי. זהו ה"שורש פורה רוש ולענה" ממנו מזהיר משה בפרשה, ועלינו לעקור אותו כשהוא עוד קטן.
(נצבים-וילך תשפ)
