הרב ד"ר משה רט (מכון ידעיה)הפוסטמודרניזם טוען שכל דעה והשקפה היא למעשה תוצר של השפעות חברתיות, פסיכולוגיות, תרבותיות ואחרות, המעצבות את אישיותו ואת דעותיו של האדם. כיוון שכך, לאף דעה אין תוקף של אמת מוחלטת, וכל "אמת" היא יחסית להקשר התרבותי בו היא נאמרת. כל טענה שעולה מותקפת מיד בביקורת לפיה היא אינה מבטאת את האמת אלא רק הבניה חברתית כלשהי, תוך הצבעה על כך שחברות שונות אוחזות בדעות שונות בנושא. השורה התחתונה היא שלא ניתן לטעון לשום אמת שהיא, לא ניתן לדעת את האמת, וכנראה שאין בכלל דבר כזה כמו אמת.
כפי שנראה כעת, הגישה הזו בעייתית מכמה כיוונים.
ראשית, הטענה לפיה "הכל תלוי תרבות/ חברה", נופלת בכשל של "הוצאת עצמך מהכלל". אם כל טענה משקפת רק הבניות חברתיות – הרי שגם טענה זו עצמה, לפיה הכל תלוי תרבות וכו', משקפת רק הבניה חברתית. הפוסטמודרניסט טוען אותה רק משום שקרא ספרים מסוימים, שמע הרצאות מסוימות וכדו'. בחברות אחרות, כידוע, לא חושבים שהכל תלוי תרבות… כיוון שכך, אם מניחים שקיומן של השפעות כאלה שולל את ערך האמת של טענות, הרי שגם ערכה של הטענה הפוסטמודרנית נשלל, והיא אינה מבטאת אמת מוחלטת כלשהי. אבל אם היא לא מבטאת אמת מוחלטת, מה היא כן מבטאת? הפוסטמודרניסט יטען אולי שהיא מבטאת רק את גישתו הסובייקטיבית למציאות, והיא אכן אינה מתיימרת להיות אמיתית יותר מכל גישה אחרת. אבל זו עבודה בעיניים. אי אפשר לטעון "אני מאמין שהכל תלוי חברה", ובו זמנית לומר "אין זו האמת שהכל תלוי חברה". פוסטמודרניסטים ידועים אמנם בכישרונם ללהטוטי מלים ומשחקי שפה, אבל במקרה זה כוונתם ברורה בהחלט: הם אכן סבורים שהגישה הרלטיביסטית שלהם מבטאת אמת מוחלטת, ושכל הדעות האחרות הן אכן יחסיות ותלויות תרבות – רק שאסור להם לומר את זה בקול רם, כדי שלא יסתרו את עצמם. וכיוון שכך, הם נופלים בכשל של הוצאת עצמך מהכלל.
הכשל השני קשור למעבר מהקביעה לפיה דעותיו של אדם מושפעות ע"י התרבות, החברה וכדו', לטענה לפיה אף דעה אינה מבטאת את האמת, ושאין בכלל אמת בנמצא. אין שום קשר בין הקביעה לבין המסקנה.
נניח שאנו מסכימים שהתרבות והחברה אכן משפיעות ומעצבות את דעותיו של כל אדם הגדל בתוכן. מדוע עלינו להסיק מכך, שדעות אלה אינן מבטאות את האמת? האם העובדה שהתחנכתי בחברה מסוימת מובילה למסקנה שהידע והאמונות שהיא הקנתה לי, אינם משקפים את האמת אלא רק "הבניה חברתית", או "משחקי כוח" כלשהם?
בחברה בה גדלתי לימדו אותי שהעולם עגול. חברות אחרות בעולם ובהיסטוריה לימדו את ילדיהן שהעולם שטוח. האם שתי הדעות הללו הן יחסיות, ואף אחת מהן אינה אמיתית יותר מהשנייה? האם הדעה לפיה ליקוי חמה מתרחש כאשר הירח עובר בין הארץ לבין השמש, היא הבניה חברתית לא פחות מהדעה לפיה הוא מתרחש כשנחש גדול מנסה לבלוע את השמש? העובדה שבחברות שונות מאמינים בדעות שגויות, לא הופכת את הדעות הנכונות ל"יחסיות" או "תלויות תרבות".
העובדה שרכשתי את ידיעותיי בעקבות השפעות חברתיות מסוימות, לא הופכת אותן בשום אופן ל"רלטיביות"; הן בהחלט עשויות לבטא את האמת על המציאות, או משהו קרוב לכך מאד, בוודאי קרוב יותר מאשר דעות שגויות בעליל. לא יעלה על הדעת, שבשל רצוננו לכבד חברות אחרות, נבטל לחלוטין את מושג האמת, ונטען שאין שום עדיפות לדעה אחת על פני אחרת. ככל שלחברה יש כלי מחקר מוצלחים יותר, כך גדלים סיכוייה לגלות את האמת הריאלית. יתכן כמובן שהשפעות חברתיות מסוימות יגרמו להטיות מן האמת, בשל אינטרסים שונים; אך עדיין, עצם העובדה שהחברה היא זו שהחדירה בי את דעותיי, אין משמעותה בשום אופן שדעות אלה הן יחסיות.
(חוקת תשעה)
