הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)רובנו אנשים טובים פחות או יותר. לא גונבים, לא רוצחים, עוזרים אחד לשני כשצריך וכו'. אבל עד כמה אנחנו באמת טובים? הרי בסופו של דבר, אנו חיים בחברה שמתגמלת את אלה שמתנהגים יפה. מי ששומר על החוק, מתנהג באדיבות ותורם לזולת זוכה בתגובה ליחס חיובי, ואילו אנטיפתים ועבריינים יקבלו מהחברה יחס שלילי הנע בין סלידה לבין ענישה בפועל. ממילא, להיות אדם טוב זו הבחירה הרציונלית ביותר: גם מי שאין לו שום מצפון או עניין אמיתי בזולת, מבין שעל פי ההיגיון כדאי לו להתנהג יפה כדי להצליח בחיים. אבל התנהגות זו יכולה להיות חיצונית בלבד, בעוד שבתוכו נשאר האדם מלא מידות רעות ותכונות שליליות. אולי הוא עצמו אינו מודע להן; אולי הוא כבר התרגל כל כך להתנהג יפה עד שהוא מרגיש שהוא אכן אדם טוב. אבל בשעת מבחן עשויה האמת להתגלות.
הג'וקר, אויבו המושבע של באטמן, נוהג לומר שההבדל בינו לבין באטמן הוא יום גרוע אחד. די ביום אחד גרוע באמת כדי להפוך אדם נורמלי וישר דרך לנבל מרושע. מי שראה את משפחתו נרצחת לנגד עיניו, מי שנפגע והושפל בידי אחרים או נרמס בידי השלטון, עלול להישבר ולהשתנות למשהו שלא העלה בדעתו קודם. אבל אין צורך להגיע למקרים קיצוניים; כמה מאיתנו מגיבים בכעס, עוינות ונקמנות כאשר מישהו פוגע בנו ומפר את שלוות קיומנו? תגובות כאלה הן טבעיות, אבל הן אמורות להדליק אצלנו נורה אדומה: אם די בדברים כאלה כדי לעורר את השדון שבתוכנו, איך היינו מגיבים בנסיבות גרועות באמת? האם המעטה המנומס והמחייך היה נושר מעלינו כמו באותו סיפור על החתול של ר' יהונתן אייבשיץ, ומתחתיו היתה מתגלה חיית טרף? כמה אנשים הפכו לחיות כאלה במהלך השואה או בשדה הקרב?
באטמן מצדו נחוש להראות לג'וקר שהוא טועה, שאפשר לשמור על אנושיות ומוסר גם בנסיבות הקשות ביותר, כשהעולם מתערער סביבך. ואכן ישנם אנשים שעמדו במבחנים ונמצאו שלמים, שלא איבדו את טוב ליבם במעמקי השאול. ויקטור פראנקל כמדומני תיאר שני סוגים של התנהגות שרווחו אצל ניצולי שואה: היו ביניהם כאלה שהסבל שעברו העצים אצלם את החמלה, הרגישות והמודעות לסבלם של אחרים, והפך אותם לאנשים טובים יותר, ולעומתם היו כאלה שהרגישו שאחרי כל הסבל שעברו זכותם לעשות כרצונם ואיש אינו יכול לבוא אליהם בטענות. פיצול כזה נמצא גם בתנ"ך: מצד אחד מזכירה התורה מספר פעמים את "וזכרת כי עבד היית במצרים", "ואתם ידעתם את נפש הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים", כדי לעורר בליבם של בני ישראל את החמלה כלפי החלשים והנדכאים שבחברה. ומצד שני ידועה התופעה של "עבד כי ימלוך" שתחתיו רוגזת הארץ, משום שברגע שעלה לגדולה הוא מנצל את כוחו כדי להשפיל אחרים ולפגוע בהם באותה הדרך בה הוא נפגע בעבר.
על כל פנים, כל עוד לא עמד האדם במבחן, קשה לדעת האם התנהגותו הטובה נובעת מההרגל החברתי ומשיקולי תועלת או ממידות טובות המושרשות עמוק בליבו. ואנו מתפללים לה' שלא יביאנו לידי ניסיון כדי שלא נגיע לידי ביזיון. אולם עדיין נשאלת השאלה, האם אדם שהחל להתנהג בצורה מושחתת בעקבות נסיבות קשות "הפך" לרשע או "התגלה" כרשע? במילים אחרות, האם מתברר שזהותו האמיתית של אותו אדם היא מרושעת והטוב שבו היה אשליה, או שמא עד עכשיו הוא היה באמת אדם טוב, ורק המשבר הפך אותו לרשע? מיהו האני האמיתי – הרצון להיות טוב או היצר הרע? האם הכישלון שלי מראה מי אני באמת, או שזה רק הילד הרע שנכנס בי בפנים? זו שאלה שכל אחד צריך לברר עם עצמו.
(מטות תשעו)
