הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)דמיינו לעצמכם שיום אחד האינטרנט היה מפסיק להתקיים. לגמרי. כל הרשת העולמית. אין יותר גוגל, אי-מייל, פייסבוק, יוטיוב, ויקיפדיה, וואטצאפ, אמאזון, נטפליקס, וייז וכל השאר. אם אתם רוצים להזדעזע יותר, תארו לעצמכם שגם כל תקשורת הלוויינים נעלמת. אין יותר טלפונים סלולריים למיניהם. רק הנייחים הישנים.
אולי עבור כמה אנשים, שהרשת לא תופסת מקום מרכזי בחייהם, זה לא יהיה אירוע מאד משמעותי. הם יימשכו בכתפיהם ויסתדרו כמו שהסתדרו רק לפני כמה עשרים-ומשהו שנים, בלי כל הפיצ'יפיקעס האלה. אבל עבור רבים מאד, בוודאי בני הדור שנולד כבר לתוך מציאות האינטרנט, זה יהיה אסון שקשה לתאר. איך אפשר להשיג מידע בלי גוגל? מה, בכל פעם שנרצה לדעת משהו נצטרך לנבור באנציקלופדיות ישנות ולחפש בספריות? איך ניצור קשר עם חברים בלי פייסבוק ו-וואטצאפ? בכל פעם שנרצה לדבר עם מישהו נצטרך להתקשר אליו בטלפון, ואם נרצה לשלוח תמונות נצטרך לצלם, לפתח ולשלוח במעטפה עם בול בדואר ישראל? איך נוכל לראות סרטים בלי יוטיוב? נחזור לשכור מספריות וידיאו? איך נזמין דברים מחו"ל בלי אמאזון? איך נמצא את הדרך בלי וייז? איך אפשר להסתדר בלי אינטרנט?
מי שחווה ניתוק כפוי מהרשת למשך מספר שעות או ימים, מכיר את ההרגשה המוזרה הזו- כאילו בבת אחת נותקו חלק מהחושים שלך. זה כמו לאבד חלילה את הראיה או השמיעה; לא מדובר אמנם בחושים כה בסיסיים, אבל החיבור הנגיש והקבוע כמעט לרשת דרך הטלפון הנייד, הפך למעין חוש נוסף, בו אנו קולטים את ים המידע העולמי ויכולים לתקשר עם כל אדם ומקום בעולם כמעט. מי שהתרגל לכך, יספוג מכה קשה וטראומטית מניתוק זה. ואם מדובר באנושות כולה, יהיה זה אובדן שקשה לתאר.
אבל הדורות יחלפו, אנשים יתרגלו, ועם הזמן יהפכו האינטרנט והרשת לסיפורי מיתוסים ואגדות שאיש לא מאמין באמיתותם ההיסטורית. "אנשים בדורות הקדומים חיו בדמיונות", הם יאמרו. "הם האמינו בקסמים וכשפים שיכולים להעביר מידע ותמונות מקצה העולם ועד קצהו, באמצעות פיסות פלסטיק ומתכת קטנות. כיום אנחנו חיים בעידן המודרני, ויודעים שדברים כאלה אינם מציאותיים".
ועכשיו תארו לעצמכם איך הרגישו בעולם העתיק את חורבן המקדש, הסתלקות השכינה והניסים והיעלמות הנבואה, ואולי תתחילו להבין…
(וארא תשעח)
