הרב יעקב הלוי פילבר (מייסד הישיבה לצעירים -ישל"צ וביה"ס נעם)יש שני סוגי התנהגויות של האדם. האחת התנהגות מ"יראה" והשנייה התנהגות מ"אהבה". התנהגות מיראה היא התנהגות של חשבון כדאיות, של רווח והפסד, ואילו התנהגות מאהבה היא כהגדרתו של הרמב"ם: "עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הכבוד לבא". להתנהגות כזו מתכוונת התורה בפרשתנו כשהיא אומרת: "ובחרת בחיים למען תחיה". הבחירה בחיים אינה בשביל להשיג איזו תמורה חיצונית, או להינצל מעונש, אלא למען החיים עצמם. במקביל לשני סוגי ההתנהגות הללו ישנם שני דרכים כיצד להנהיג את החברה שתהיה חברה מתוקנת, האחת באמצעי ענישה והרתעה המקבילה להתנהגות מיראה, והשנייה בדרכי חינוך ושכנוע פנימי שהיא מקבילה להתנהגות מאהבה. החברה המודרנית שלנו כיום היא חברה הישגית, היא אינה כל כך מתעניינת בתכנים אלא יותר בתוצאות החומריות שיוכל האדם להשיג, ועל כן היא אינה מתמודדת עם בעיותיה בדרך של הקדמת רפואה למכה, אלא מטפלת בהן לאחר מעשה. טיפול שאנו רואים את כישלונו בנושא העבריינות והפשע, שהטיפול בהם הוא באמצעות הרתעה ושפיטה, וככל שהעבריינות מתפשטת כך גוברת הדרישה להגדיל את מצבת השוטרים ואת תקציב משרדי המשטרה והמשפטים.
טיפולה של החברה המערבית בפשע דומה לגשר רחב ידיים שבמרכזו נפער חור גדול ומכוניות רבות שהיו חולפות עליו היו נופלות בחור ונוסעיהן נפגעו. ישבו חכמי הרשות והחליטו להקים בקרבת הגשר תחנה ל'עזרה ראשונה'. לאחר שהתרבו הנפגעים הלכו והקימו בית חולים גדול שיקלוט את הנפגעים הרבים ויטפל בהם. וככל שהתרבו הנפגעים כך הרחיבו את מחלקות בית החולים והגדילו את הצוות הרפואי. עבר שם חכם אחד וראה את הנעשה ואמר לנוכחים: עד שאתם משקיעים משאבים עצומים וסכומי עתק בטיפול שלאחר התאונה, במקום זאת לכו ותקנו את הגשר בפעולה חד פעמית ותחסכו מעצמכם נפגעים נוספים, שיקום נכים וכסוי הוצאות הנזקים, שעלותם הכספית גדולה עשרת מונים מתיקון הגשר.
התנהגותה של החברה המודרנית מזכירה לנו את האמור בגמרא [ברכות לב א]: "משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צווארו והושיבו על פתח של זונות – מה יעשה הבן שלא יחטא?!". כל חברה שאינה מעמידה לעצמה קוים אדומים ברורים, שאינה מוכנה להתרסן ולוותר על הנהנתנות, אלא מאפשרת למתירנות ולגירוי היצרים להשתולל באין מפריע מבלי להציב בפניהם מגבלות ומעצורים, אין לה להתפלא אם כתוצאה מכך יתרבה הפשע ויתרבו העבריינים, ואז לאחר מעשה נאלצים להילחם בפשע בעזרת המשטרה ובתי המשפט, כשהדרישה הבאה מהממונים על החוק היא להחמיר בענישה ולהגדיל את תפוסת בתי הסוהר.
אין אנו יכולים להתעלם מהצורך של גורם ההרתעה בחברה האנושית, כמו שאמרו חז"ל: "אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". אבל התשובה היהודית למניעת העבריינות והפשע היא בעיקר החינוך, כמו שדרשו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" [קדושין ל ב], שהערכים המוסריים והסדר החברתי הנכון אינם רק אמצעי להשגת איכות חיים נוחה ובטוחה יותר, אלא ערך עצמי שהאדם צריך לשאוף אליו מצד עצמו – "ובחרת בחיים למען תחיה".
(נצבים וילך תשפ)
