מערכת שבתוןעו"ד יצחק מירון
בפרשת השבוע אנו נתקלים בחילול שבת בפומבי: "ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת" (במדבר ט"ו, לב').
רש"י במקום מסביר כי "בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשנייה בא זה וחללה". מכאן, שהמאורע של חילול שבת על ידי המקושש אירע בשלב מאוד מוקדם, ולמעשה לא זכו בני ישראל לשמור כהלכה אפילו שתי שבתות. ועל כך אמרו חז"ל: "אלמלא משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים" (שבת,קי"ח, ב'). על הקשר הזה בין חילול שבת לבין גאולת ישראל, עמדו כבר הנביאים בעבר. מסתבר כי אחד הביטויים הפומביים החמורים לחילול שבת היה על ידי מסחר בשבת. הפיתוי הכספי לסחור בשבת העביר רבים על דעתם (ודתם) והתוצאה היתה פריחת המסחר בשבת.
סופו של דבר הביא המסחר בשבת לתוצאה נוראה: חורבן ירושלים והארץ וגלות עם ישראל מארצו, כפי שעולה מדברי נחמיה: "ואומר להם: מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת. הלא כה עשו אבותינו ויבא ה' עלינו את כל הרעה ועל העיר הזאת…" (נחמיה י"ג, יז'-יח').
כששב עם ישראל לביתו שוב שיבשה תאוות הבצע את שיקול הדעת של רבים בעם ישראל. כשהגיע נחמיה לארץ הוא חשש כי המסחר בשבת יגרום לכישלון שיבת ציון ולגלות חדשה. הוא גילה מנהיגות ופעל בתקיפות למנוע את חילול השבת, כמתואר בפרק יג' בספר נחמיה.
בפרשתנו מצוין כי משה לא ידע מה סוג המיתה שיש להטיל על המקושש ("כי לא פורש מה יעשה לו"), והקב"ה מודיע למשה: "מות יומת האיש, רגום אותו באבנים כל העדה מחוץ למחנה".
מסתבר כי מעבר לעונש המוטל על היחיד ("רגום אותו באבנים כל העדה"), יכול חלול השבת להמיט אסון על כל העדה. המסחר בשבת יכול לגרום חלילה לסיכול הגאולה ולחרבן המדינה ועיר הקודש.
אחרי אלפיים שנה חזרנו לארצנו. לעיתים נראה כי הלקח ההיסטורי לא נלמד, עם ישראל חוזר על הטעויות הרות הגורל. שוב מסנוורת תאוות הכסף חלק מהעם והוא מוכן "למכור" את ערך השבת לצורך התעשרות קלה.
אמנם המסחר בשבת בישראל של ימינו כרוך, בדרך כלל, בעבירה על החוק, אך אין ענישה של ממש. מסיבות אלו ואחרות, יש כשל מוחלט בהפעלת שלטון החוק כנגד פורעי החוק (זאת בניגוד למקרים אחרים בהם מתנוסס דגל "שלטון החוק" ברמה…). בנקודה זו מדובר בתופעה של הפרת החוק בגלוי, בעזות מצח, בהקף נרחב, תוך הפקת טובות הנאה גדולות מבזוי החוק. במבחן התוצאה לא זו בלבד שהסוחר בשבת לא נענש אלא שהוא אף זוכה להגדיל את המחזור הכספי שלו על חשבון שומרי החוק.
להפרת חוק זה השלכות רבות וחמורות. עסק שפתוח בשבת גוזל למעשה את פרנסת מתחריו שומרי השבת. חלק מהלקוחות נוטשים את החנויות של שומרי השבת ועוברים לקנות אצל מחלליה. בשנים האחרונות נאלצו שומרי חוק רבים שהקפידו על סגירת העסק בשבת לסגור את העסק. חלקם הגיעו עד פת לחם. הם שילמו את מחיר אזלת היד של רשויות החוק, והעבריינים התעשרו על חשבונם. במובן סמלי ניתן לומר שלא זו בלבד שאיש לא רגם את מחללי השבת באבנים אלא שהם עצמם "רגמו" את מתחריהם, ואת כל מי שהשבת יקרה לו.
מעבר לסוגיה הדתית והלאומית שבביזוי יום השבת בעסק הפתוח בשבת יש רעות חולות רבות- כך, למשל, עסק כזה גם אינו מעסיק שומרי שבת. מבחינה "ציורית" כשעסק פתוח בשבת הוא כאילו תולה שלט (בלתי נראה) על חנותו ובו כתוב: "כאן לא מעסיקים שומרי שבת".
המחוקק כשל, רשויות האכיפה כשלו. המקושש צוחק "כל הדרך" אל הבנק. אך מה בנוגע אלינו?
המקושש המודרני שבוי בתאוות הבצע שלו. הוא רוצה עוד לקוחות. האם גם אנחנו צריכים לעזור לו? האם גם אנחנו נעדיף לסייע לו ולקנות אצלו? למי נעזור- לעבריין או לחברו קרבן הפרת החוק? למי שמעסיק גם שומרי שבת או למי שמפלה אותם לרעה?!
לפעמים הדבר כרוך בדרך קצת יותר ארוכה לחנות. לפעמים מפסידים אולי הנחה מסוימת. אך האם "העדפה מתקנת" זו לא שווה כדי לעודד את העשוק ולא את העושק? בכך נתרום לא רק לענין החברתי, אלא גם לרעיון השבת, ובע"ה גם נזכה ונקרב את הגאולה.
(שלח תשסט)
