הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
כשנפטר ר' אורי זוהר ז"ל ביקשתי להסביר לתלמידי הישיבה הצעירים, שרובם הגדול לא הכיר אותו, מי הוא היה, ואיזה מהלך דרמטי של תשובה הוא עבר, לפני יותר מארבעים שנה. ויהי לפלא בעיניהם.
היינו נערים צעירים בשנים של אחרי מלחמת יוה"כ, והיינו חשופים למתרחש בתרבות הבידור הכללית החילונית, שהיו בה לא מעט התרסה, מיניות ובוטות. מסריה לא הלמו, בלשון המעטה, את דרכה של תורה. ניתן לומר, במבט לאחור, שהיו אלו שנים של תהיה, בחינה ומבוכה. השפעתו של ר' אורי זוהר ז"ל של אותם ימים על אופייה היה ניכר ביותר. ברוך כישרונות, חד לשון, דמות נערצת על רבים, עטורת פרסים, מובילה, שניצבה בקדמת הבמה, נראתה ונשמעה. את שם משפחתו דז'אדק עיברת ל'זוהר', כנראה שלא במקרה. זה הלם את מעמדו בעולם הבידור ו'חיי הזוהר' של אותם ימים.
יום אחד נפוצה השמועה שהוא בתהליך חזרה בתשובה! היה קשה להאמין לה! לא היה דבר יותר חסר סיכוי מכך! עד שיום אחד הוא הופיע לאירוע בידור לבוש בציצית שהשתפלה מבגדיו וכשכיפה על ראשו. זה היה הסמל והאות שסימנו את המפנה. הדבר היכה את הארץ בתדהמה. עדיין היו שלא האמינו. שהיו בטוחים שזוהי עוד 'מתיחה', ולאחר כמה ימים הוא יעמוד על הבמה ויטיח בציבור, 'צחקתי עליכם, והאמנתם'! אולם זה לא קרה. הוא סיפר שפגש רב חרדי והתווכח אתו במשך שלושה ימים רצופים!, האם יש אמת ומהי? ולאחר שלושה ימים השתכנע שיש בורא לעולם והתורה אמת. מכאן ואילך דבק בה ללא סטיה וללא עיגול פינות. אמר על עצמו שהוא לא ניחן בתכונה של אונאה עצמית. ואם יש אמת צריך ללכת איתה בהתאם. עיקרון זה ליווה אותו עד יומו האחרון. סיפור ה'חזרה בתשובה' של ר' אורי זוהר ז"ל הוא אולי סיפור התשובה הדרמטי והעוצמתי ביותר בדור האחרון. הוא היה מודל לרבים שהלכו אחריו וקיבלו על עצמם עולה של תשובה. וגם לנו הנערים מהציבור הדתי, שראו במהלך הזה מודל של דבקות באמת של אמונה ותורה ודבקות בלימוד תורה בשקידה והתמדה, והמעבר מחיי הזוהר לספר הזוהר. ועל הנכונות לחיות חיים של צניעות, ובמידה מסוימת אף סגפנית, בהעידו על עצמו שהוא האדם המאושר ביותר: "כי כל מה שאני באמת רוצה יש לי!".
בשלהי פרשת שלח לך אנו קוראים על מצוות הציצית. לא בכדי מהווה הציצית הסמל שמייחד את הבגד של עם ישראל, וקבלת עול מלכות שמים. "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' – תזכרו שאתם עבדים לא-ל יתברך ושקבלתם מצותיו באלה ובשבועה וזה בראותם הציצית שהוא כחותם המלך בעבדיו" (ספורנו במדבר טו לט).
הציצית היא מהמצוות הראשונות שאנו מקיימים מידי בוקר. ובין המצוות הראשונות שבהן מרגילים את הילד הקטן. על כן לא מפתיע שהציצית היתה גם הסמל של המפנה הדרמטי באחד מאירועי התשובה הגדולים ביותר של הדור. קיום מצוות הציצית מעצבת את המבט על העולם הרוחני של האדם: "ובזה תחדלו מתור אחרי לבבכם להשיג שרירות ליבכם בעושר וכבוד אפילו בגזל" (שם). ומונעת מהסטת המבט למראות שיסיחו את הדעת והלב למחוזות התאוה: "ולא תתורו וגו' ואחרי עיניכם – להשיג תאוות שנתתם עיניכם בהן. אשר אתם זונים אחריהם. מטים נפשכם השכלית בהן מדרכי חיי עולם לדרכי אבדון ומות" (שם). והיא מפנה וממקדת את המבט בעולם הרוחני ובקדושה: "למען תזכרו. למען תהיו פנויים ממחשבות הבליכם. ובזה תזכרו מופתי התורה אשר בם תכירו גודל הא-ל וחסדו" (שם פס' מ). "'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם' – הראיה של פתיל התכלת, הדומה לים, לרקיע, ולכיסא הכבוד, מזכירה אותנו את מצות ד', מעודדת בנו את הזכר הרוחני של קדושת המצות, את האורה הא-להית המתפלשת דרך כל המעברים של הנשמה, המתלבשת בהוד הקודש של התגלות החיים הא-להיים, המתפרצת להתגלות במעשי המצוות כולם" (עולת ראיה ח"א עמ' ה).
"הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה" (שו"ע או"ח כד ו).
(שלח תשפ"ב)
