הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים – זו קרח ועדתו. אבות (ה,י"ז)
מחלוקת זו הובילה לאסון כבד, חלק נכבד מהעם נספה. האסונות התרחשו מתוך תודעה עמוקה שמדובר ביד ה'. וכך אומר משה לישראל בטרם פצתה האדמה את פיה: במדבר (טז , כח – לא)
(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי:(כט) אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי:(ל) וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה' :(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:
ולאחר מכן נשרפים מאתיים וחמישים האנשים:
וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת
לאחר האסון הקשה, שפקד את עם ישראל מצטווה משה לקחת מטות מכל בית אב ולכתוב על כל מטה את שם השבט שאותו הוא מייצג. מטהו של האיש, שייבחר ע"י הקב"ה יפרח ויוציא פרי שקד. מדוע זקוקים ישראל לאות נוסף מן השמים אודות בחירתו של אהרון? וכי לא די באש מן השמים ופתיחת פי האדמה שלא כדרך הטבע, שכילו את כל המערערים אחר בחירתו של אהרן הכהן? וכי יש מי שמטיל דופי בבחירתו של אהרן?
הרמב"ן (י"ז,ו) מתייחס בפרושו לבעיה זו ומסביר :
וכן נראה שלא האמינו. כי מה שאמר אחרי כן: "דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה … והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכותי מעלי תלונות בני ישראל". שלא האמינו העם בשריפה הזאת שנבחרו הלווים והוחלפו הבכורות בהם. רק חשבו שאהרון ומשה גרמו את השריפה או שהיה העונש בקטורת אש זרה אשר לא ציווה אותם.
לדעת הרמב"ן, אמנם היו נסים גלויים, אבל עדין העם לא השתכנע, שהאסון התרחש בעטיו של הערעור על בחירתו של אהרן. שמא משה ואהרן גרמו לשריפה, שמא הקטורת הזרה פגעה בהם. הסברו של הרמב"ן נתמך גם מתלונתם של העם: 'וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'. (יז,ו) ומסביר הרשב"ם: 'על דתן ואבירם הבלועים אנו מודים שחטאו, אבל מאתים וחמשים איש שמתו כמיתת נדב ואביהוא אתם הרגתם אותם שציויתם להקטיר קטרת'. כאשר ניתק האמון בין העם למנהיגיו יש צורך באות נוסף.
יתכן והצורך באות נוסף אינו בשל חוסר האמון של העם אלא בכמיהה לפריחה ובנין. בעוד שכל האותות הקודמים היו הרסניים הרי שהאות המיוחל יהיה שונה ויתקן את ההריסות.
עד כה, ההוכחה לבחירתו של אהרון היתה באמצעות נסים גלויים, שהביאו לאסון וטרגדיה לעם ישראל. אמנם, ההוכחה היתה גלויה לעין אבל האסון פגע במורל העם, היה צורך לבנות את הכל מחדש. העם השתוקק להתגלות אלוקית, שתתקן את ההריסות. משה אוסף את מטות השבטים ומניחם באהל העדות. המטות הללו הוציאו פרחים ולאחר מכן שקדים. השקד פורח מהר תפרחתו מרחיבה את דעת הבריות. פריחתו של השקד אמורה להסתיר את שרידי השריפה ולסתום את הבור שנפער. היה צורך בתיקון מהיר ולכן נבחר השקד שמקדים בפריחתו את שאר העצים. מנהיגות צריכה לקום מתוך אהבה ותיקון ולא חלילה ממחלוקת ואסון.
הימים הללו הם ימים קשים למדינת ישראל. שורש הבעיה בחוסר האמון שקיים בין העם למנהיגיו. הבעיות שעומדות בפנינו קשות מנשוא ודרושות הכרעות ממנהיגות מוסרית וערכית. כמו אז אף היום זקוקים אנו לבת קול שתצא מן השמים ותכריז: 'וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח' .
(קרח תשסט)
