מרדכי (מוטי) מרמורשטיין (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" – כך הציג המן האגגי את היהודים כשבא למלך אחשוורוש בדרישה להשמידם. האירוע הזה התרחש בשנים הראשונות של בית שני, כ-450 לפני הספירה. אם תרצו זאת תורת האנטישמיות כולה ואידך זיל גמור.
ובכל זאת זכות היוצרים לגיבוש האנטישמיות לתורה של ממש נתונה לדת הנוצרית החל מראשית ימיה ולכל אורך ההיסטוריה.
התופעה הזו, המחלה הזו, שנקראת בטעות אנטישמיות, אבל איננה אלא שנאת יהודים, היא יסוד מרכזי בתיאולוגיה הנוצרית, ובעלת תפקיד מרכזי בהוכחת צדקתה של הנצרות. כעונש על רציחתו של ישו שהוא בן האל, פוזרו היהודים בעמים. מצבם השפל בין העמים מהווה עדות חיה והוכחה חותכת לכך שהאל המיר אותם בנוצרים. לא זו אף זו היהודים שומרים על התנ"ך המעיד על החלפת הבעלות על התנ"ך.
"אל לכם לרדוף את היהודים לא להרגם ואף לא לגרשם. שאלו את מי שבקי בכתבי הקודש!…היהודים הם לנו כעין אותיות בשר ודם של כתבי הקודש, עדות חיה לסבלותיו של האדון. לשם כך הם פזורים בכל הארצות, כדי שישמשו עדים לגאולתנו, שעה שהם מרצים את עוונם בעונש צודק"-כתב אחד האפיפיורים בתקופת מסעי הצלב.
הנצרות מחייבת אפוא את הנוצרים להשפיל את היהודים ולשונאם אבל לא להורגם. וכך החלו אלפיים שנים של טיפוח השנאה, השפלה, וגזירות, על ידי הוגי דעות ותיאולוגים נוצרים, כהני הדת הנוצרים, בישופים ובעיקר אפיפיורים, וכך החל מסע של דמוניזציה והתייחסות אל היהודים כמפלצת.
"הו יהודי, איני מעז לחשוב שאנושי הנך, כי אני מבין שהתכונה הרציונלית המבדילה את האדם משאר חיות ובהמות ומעניקה לך עליונות עליהם נמחקה או דוכאה בך…" כתב תיאולוג נוצרי בימי הביניים.
הדרישה המורכבת הזו: לשנוא ללא גבול אבל לא להרוג, לא יכלה כמובן להחזיק מעמד בקרב המון העם שטוף השנאה, וההשפלה והגזירות תורגמו במהירות למסעות רצח, לפוגרומים ולעלילות דם, שהגיעו לשיאם בשואה.
התנהלותו של האפיפיור פיוס השנים עשר בתקופת השואה שנויה במחלוקת אך אין ערעור על כך שמעולם לא השמיע האפיפיור קול בהיר וצלול המגנה את השמדת היהודים על ידי הנאצים. אך למען האמת התנהלותו של האפיפיור בתקופת השואה אינה מעלה ואינה מורידה. השואה היא שיאה הבלתי נמנע של הדמוניזציה שעשתה הנצרות ליהודים במשך אלפי שנים.
עד המאה התשע עשרה היו נעוצים שורשיה של האנטישמיות בדת. בתחילה ביסודות תיאולוגיים ממש ובהמשך בשונות של היהודים שנבדלו מהנוצרים באורח חייהם, בלשונם, בלבושם, ובעקשנותם להיאחז בדת היהודית. ואולם במאה התשע עשרה כשיהודים זנחו את דת אבותיהם, ולעיתים זנחו את עמם וניסו להתערות בחברה הנוצרית, הם נהדפו לאחור בזן חדש של אנטישמיות, תופעה שבסופו של דבר הולידה את הציונות ואת מדינת ישראל.
בתחילת המאה העשרים הופץ ברוסיה מסמך, מזויף כמובן, בשם "הפרוטוקולים של זקני ציון", שבו דנים "זקני ציון" בדרכים להשתלטות העם היהודי על העולם. קשה להפריז בהשפעתו של המסמך הזה על האנטישמיות בעולם והוא מזין יפה את חיידקי האנטישמיות עד עצם היום הזה.
מכאן ואילך האנטישמיות לבשה ופשטה צורה. אשמת כל החולאים בעולם נתלתה ביהודים. פעמים שהיהודים הואשמו בעניים ופעמים שהואשמו בעושרם. הכול לפי הצורך ולפי העניין.
כשקמה מדינת ישראל נדמה היה לרגע שנמצאה התרופה למחלת האנטישמיות. אם הישיבה הסימביוזית של העם היהודי על גבם של עמים אחרים היא שעמדה ביסוד האנטישמיות הרי שעצמאות מדינית אמורה לכאורה לפתור את הבעיה. ואמנם נדמה היה כי האנטישמיות ירדה במידה רבה מסדר היום של העם היהודי, ואולם מצב המלחמה המתמיד בינינו לבין העולם הערבי-מוסלמי מנוצל היטב על ידי אויבינו כדי למלא מחדש את מצברי האנטישמיות בשנאה למדינת ישראל, המתפשטת שוב לשנאת היהודים כולם. באופן פרדוכסלי התפרצה האנטישמיות הזו דווקא על רקע טבח של 1,200 ישראלים ב-7.10.23. האנטישמיות, שהייתה עד עתה נחלתה של אירופה, הייתה לנחלת העולם כולו. ואם בעבר הייתה האנטישמיות בעיקר נחלתו של הימין הלאומני, הרי שהיום היא נחלתו של השמאל הפרוגרסיבי האכול ברגשי אשמה כלפי העולם השלישי. לפסגה הגיעה האנטישמיות הזו בשימוע שנערך בבית הנבחרים האמריקאי לשלוש נשיאות אוניברסיטה בארצות הברית כחודשיים אחרי הטבח. שלוש הנשיאות לא היו מסוגלות להשיב "כן" לשאלה האם קריאה לרצח העם היהודי מפרה את קוד ההתנהגות או החוקים של האוניברסיטה . תחת זאת הן ענו כי התשובה תלויה בהקשר בו נאמרו הדברים.
אל הר הגעש הערבי שהתפרץ ב-7.10.23 ומחייב אותנו להתמודד עם השאלה "הלנצח תאכל חרב"? התפרץ לפתע הר הגעש האנטישמי המחייב אותנו להתמודד עם השאלה האם מחלת האנטישמיות היא מחלה חשוכת מרפא? ההתמודדות עם האתגרים הללו תשאב מאתנו אנרגיות אינטלקטואליות וערכיות שכמוהן לא ידענו. אך בינינו לבין היכולת להתמודד עם האתגרים האלה ניצב הר הגעש החברתי, שהתפרץ הרבה לפני אירועי שמחת תורה, המציב בפנינו את השאלה הקשה מכל: האם מלחמות אחים בעם היהודי הם גזירה משמים? שאם התשובה היא "כן", תכבד עלינו מאוד ההתמודדות עם הרי הגעש שהתפרצו.
