היחס ל"אחר"

מכנה משותף מרתק בין פרשת השבוע לבין מגילת רות הוא העיסוק בגרים. מגילת רות היא סיפור בואה המופלא של רות המואביה לעם ישראל, ולא זו בלבד שנתברכה בהקמת בית כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ד', עוד זכתה להיות אמה של מלכות. פרשת השבוע שלנו עוסקת באשם גזל הגר: "…ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב לד' לכהן, מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו – ואמרו רבותינו: וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים או בן או בת או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב ? אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים" (רש"י).
עמדה זו שונה מהתרבות הכללית ששררה בתקופת התנ"ך. על מעמדו של הגר או של מי שאין לו קרקע ואינו אזרח אנו למדים ממקומות רבים בתורה. בשעה שאמר הקב"ה לקין "נע ונד תהיה בארץ" השיב קין "והיה כל מוצאי יהרגני", ולימד בכך כי זה גורלו של מי שאינו בן מקום כלשהו; בשעה שירד אברהם למצרים חשש כי פרעה יתיר לעצמו ליטול את אשתו ולהרוג אותו, כי זה מעמדו של ההלך; אין אנו צריכים להזכיר את אשר אירע בסדום למי שהגיע לעיר ולא היה תושב המקום; לבן נוהג עם יעקב כמי שאין לו קרקע ומחליף את משכורתו עשרת מונים ועוד ועוד. על רקע זה בולטת התורה בשני עניינים מיוחדים. ראשון בהם נוגע במי שאפילו אינו גר. בעוד שלאורך התורה כולה נהגו גורמים שונים להעניק מתנות האחד לשני, ובין המתנות כללו עבדים ושפחות, אבותינו לא נתנו מתנות אדם לאף גורם. פרעה פיצה את אברהם בעבדים ושפחות – יעקב לא שלח לעשו עבדים ושפחות; אבימלך העניק לאברהם ושרה עבדים ושפחות – יעקב לא שלח לפרעה עבדים ושפחות וכן הלאה. דרך מיוחדת זו של כבוד האדם וראייתו כצלם אלוקים שנהגו בה אבותינו הפכה למצוות התורה ביחס אל הגר. אנו איננו נוהגים עם הגר כמנהג אומות העולם. הגר הבא אל תוכנו זוכה למעמד מוגן, גם אם מדובר בגר תושב. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגר צדק – מצוות רבות נועדו להגן במיוחד עליו, כמו איסור אונאת גר וכמו איסור שכחתו בעת שמחה. גם פרשתנו מגינה עליו בקובעה כי הגוזל את הגר מתחייב באדם ובתשלום קרן וחומש.
גם כיום גרים בתוכנו מאות אלפי אנשים שאינם בני עמנו. לצערנו, הם באו לכאן דווקא בשל הרשות שאנו בטיפשותנו הענקנו בחוק השבות, בסעיף הנקרא סעיף הנכד, והמתיר גם לדור שלישי של יהודים לבוא ארצה. מגמתם בארץ ישראל מגוונת – חלקם מעונינים בסל הקליטה בלבד ואין להם כל עניין להיות חלק מאתנו. חלקם רוצים להתגייר, וחלקם נקרעים בין האפשרויות השונות. ליחס אליהם יש היבטים שונים, ושאלת הגיור של מי שאינו מתכוון לקבל על עצמו עול מצוות מלא אינה פשוטה כלל ועיקר. אין סוגייה הלכתית של גיור יכולה להידון אלא על ידי פוסקי הלכה, ואין היא עניין לפולמוס ציבורי.
מה שמוטל על הציבור הוא שאלת היחס, לאלה הבאים לחיות עמנו ולהצטרף אלינו. ההולך בדרך התורה רגיש מאוד לזר הגר בתוכו, ואינו מפקיר את שלומו וטובתו. ההולך בדרך התורה אינו דוחה את הבא להצטרף אליו, והוא נשמר מלצער חינם את הגר בתוכו. לא זו בלבד שאין הוא מכביד עליו ואין הוא פוגע בו ומעליבו ומצערו, אלא שהוא הולך בדרכי אבות, ומכניס אורחים בדרך נאמנה. בחברה בה נוצרת סטיגמיזיציה כלפי ה"אחר" הזר אנו צריכים להוביל את ההתייחסות המיוחדת של תורת ישראל, ובכך להבליט עוד את יסוד החסד שבאומה מבלי לפגוע בקדושת זרע ישראל ובמאבק הבלתי מתפשר בנישואי תערובת וטמיעה. אנו צריכים לקרב ולא להרחיק, לחבק ולא לרחוק מחבק.
נשא תשסו