הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)״ולא תגורו מפני איש״ – אחד התנאים המחייבים בעולמו של הדיין הוא הנקיות המוחלטת מפני השפעות חיצוניות על מעשיו. על הדיין צריך להיות מורא הקב״ה בלבד ומורא הדין, ועל כן מוטל עליו להישמר מפני כל נטייה שאינה ממין העניין. התורה הזהירה במקומות רבים את הדיין שלא לתת עדיפות לעשיר – כלי הלחץ של העשיר הוא יכולתו לתת שוחד, והדיין מוזהר באזהרות חמורות שלא לקחת שוחד משום סוג שהוא. התורה שבעל פה הגדירה מצבים מרחיקי לכת כשוחד, ויש בה גם סיפורים רבים על אמוראים שיצרו מחסום מוחלט בפני הטיה כלשהי של המשפט; התורה הזהירה גם מפני נתינת עדיפות לעני – ״ודל לא תהדר בריבו״. אסור לדיין להיות מושפע מרחמים על הדל העני והאביון. עולם החסד הוא יסוד מהותי מאוד בעולמנו – אך לא בבית הדין. על הדיין לעמוד לימין הצודק – בין אם הוא עני ובין אם הוא עשיר.
פרשתנו מלמדת כי בפני הדיין עומד גם אתגר נוסף, והוא לא לפחד. דיין עלול לפחד מגורמים רבים: הוא עלול לפחד מהשלטון, ועל כן לשרת אותו בצורה בזויה, ולא לפסוק פסק דין אמת. אנו מכירים היטב את השופטים בבית הדין של אחאב, שהכריעו את דינו של נבות בשל כניעה לגורמי שלטון; דיין עלול לפחד מאיומים שנעשים על ידי גורמים הקשורים לנידונים, ואנו מכירים סיפורים בגמרא על אנשים אלימים שהדיינים הפעילו נגדם סנקציות ייחודיות; הדיין גם עלול לפחד מעמיתיו הדיינים, ולרצות למצוא חן בעיניהם. על כן מחייבת ההלכה (לדוגמה) בדיני נפשות להתחיל את הדיון מהדיין הנמוך בדרגה, כדי שלא ייכבש על ידי עמדתו של אב בית הדין. הדיין עלול לחשוש כי הוא ייחשב כדיין מחמיר מידי ויבוזה על ידי אלה שסוברים לקולא, או שהוא ייחשב כדיין מקל מידי ויבוזה על ידי אלה שטוענים שיש לפסוק לחומרא – ועל כן מצווה עליו התורה שלא לפחד מדבר. מעצם העובדה שהתורה מצווה כך על הדיין – אנו למדים שהדבר אינו מובן מאליו, ותנועה נפשית זו תובעת מהדיין אומץ לב, עמידה בפני הקב״ה וקבלת מוראו, והתעלמות מכל שיקול שאינו ״לשמה״.
כיום הדברים נעשים הרבה יותר קשים. ג'ונגל הרשתות החברתיות מעמיד את שמו הטוב של הדיין בסיכון עצום; הסרת מחסומי ההשתלחות בדיינים מעמידה את הדיין במצבים קשים הרבה יותר; הפוליטיזציה של הבחירות, כמו גם הקורלציה המוטעית שבין חומרות ובין נכונות הדין – כל אלה מסבכים את המציאות הרבה יותר.
האם הדברים מכוונים לדיינים בלבד ? ממסכת אבות למדנו כי עניינים שהחלו בעולמם של הדיינים הפכו להיות הדרכה לכל אדם. כל אדם צריך להיות אמיץ לב; כל אדם צריך להביע את עמדותיו שלו עצמו, ולא להיות מושפע מענייני חוץ; כל אדם צריך שלא להיות מונע מנימוקים שאינם ממין העניין; כל אחד צריך להיזהר מהרצון למצוא חן, ומהשאלה כיצד דעתו תתקבל, ולפעול כשמורא האמת על ראשו; וגם על החברה בכללה מוטלת חובה ליצור מרחב בו אפשר שיתקיים דיון אמיתי – מאבק באלימות המילולית, ומתן הנגשה לעמדות השונות כדי שהמרחב הציבורי יופרה מהאמת, ושדעותיהם הכנות של בני אדם תבואנה לידי ביטוי ללא מורא וללא משוא פנים. זו הדרך בה בונים חברת אמת.
(דברים תשעו)
