מערכת שבתוןח"כ אלעזר שטרן מציג את ה'אני מאמין' שלו על מדינה יהודית ודמוקרטית, הלכה – ולמעשה. המוטו שלו: להפריד את ההלכה מהפוליטיקה ובעיקר להרבות שיח בעם. טוב ליהדות, טוב ליהודים, טוב למדינת היהודים
אלעזר שטרן
הסערה הציבורית שהתחוללה באחרונה סביב ביטול עבודות הקמת הגשר מעל נתיבי איילון, העלתה שוב לדיון את סוגיית אופייה היהודי של המדינה, ואת השאלה עד כמה מעורבות הדת, ההלכה והמדינה זו בזו. בתפיסת עולמי, יחסי הדת והמדינה נועדו בראש ובראשונה לשמור על זהותה היהודית של מדינת ישראל ואף לצקת זהות או גאווה יהודית בקרב רבים ככל האפשר מאזרחיה היהודים. לצערי, בתכונתו הנוכחית של אותו חיבור, נוצר אפקט בכיוון ההפוך. טרם נואשתי מלצקת לחיבור זה תוכן אחר, וזו אחת הסיבות לכך שנכנסתי לפוליטיקה ושאני עדיין בתוכה.
מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית על מנת שהעם היהודי יוכל לממש בה את ייעודו, זהותו וערכיו, גם במרחבים הציבוריים והמדיניים ולא רק כפי שהורגל, בשנות הגלות, בתחומי הבית הפרטי, המשפחה והקהילה. טוב ונכון שהמנון המדינה הוא "התקווה", שהלוח המסדיר את החופשות הוא הלוח העברי, שהמדינה תומכת בלימודי יהדות בכל בתי הספר, דתיים וחילוניים כאחד, ושכל יהודי זכאי על פי חוק השבות לעלות לארץ. אלה הם ביטויים נחוצים ליהדותה של המדינה. בעיניי, הדתה הינו מושג שיצרו, לצערי, אלה שמתנגדים לכל אפשרות של חינוך יהודי.
מאידך גיסא, מתקיימות בישראל אנומליות רבות שאינן מתיישבות עם היותה מדינה דמוקרטית, אנומליות העומדות בסתירה מהותית למגילת העצמאות וגם אינן משרתות את היותה מדינה יהודית. היהדות היא זהות לאומית ותרבותית ובה בעת גם דת המסדירה ומכוונת את ההתנהגות הראויה של האדם המאמין ושל קהילת המאמינים. ההבחנה בין פנים שונים אלו של היהדות חשובה מאוד לענייננו. עודף כפייה דתית יוצר אנטגוניזם, כדוגמת ההתנגדות לאחרונה לסיורי הסליחות (שעל פניו היו אמורים להיות מקובלים על הרבדים השונים בחברה הישראלית). על יהדות שאינה חיה את המתרחש "ביחידה", מגיב הציבור החילוני באנטי לכל דבר שיהדות נודפת ממנו, והציבור הדתי-לאומי בעלייה בכמות הבנות הדתיות שמתגייסות לצה"ל- דוגמא קטנה מיני רבות לתגובת נגד להקצנה.
אני סבור כי בעוד שאת הזהות הלאומית והתרבותית עלינו לאמץ ולטפח במסגרת הלאום שלנו, הרי שאת ההלכה עלינו להותיר לרשותו של היחיד ולצמצם ככל האפשר את המחיר שמשלם האזרח על ביטויה הציבורי המחויב מהיותה מדינה יהודית. כמדינה דמוקרטית, אמורה מדינת ישראל לספק את התנאים לשגשוג הזהויות של בני האדם החיים בה – יהודים ושאינם יהודים, דתיים בכל גוני הקשת של הדת היהודית וכאלה שאינם דתיים. מדינת ישראל היא מדינתם של היהודים שבחרו לממש בה את זכות ההגדרה העצמית, המוכרת על ידי מדינות העולם, במסגרת מדינת הלאום הדמוקרטית שלהם.
מדינה יהודית המשתמשת בכוח הכפייה שלה בצורה בלתי סבירה ומופרזת להשלטת הדת היהודית על מרחבי חיים של בני אדם מפרה בכך את האמנה הבסיסית המכוננת אותה גם כמדינה דמוקרטית וליברלית. זאת גם כאשר המדינה היא יהודית. אסור שאינטרסים מסוימים של זהות יהודית מסוימת יגברו על אינטרסים של זהות יהודית אחרת. תפקיד המדינה הוא למנוע שימוש כזה בכוח ולא לאשר ולאפשר אותו. קשיים רבים בגיור (גם בתמיכת הבית היהודי) מרבים התבוללות המשפיעה על זהותה היהודית של מדינת ישראל הרבה יותר מחוק לאום כזה או אחר.
מאז פרץ המשבר סביב גשר איילון, נשאלתי מספר פעמים האם נכון לקיים את העבודות בשבת, בהנחה שאם ייעשו ביום חול ישביתו חלק מכביש איילון ויפגעו בנהגים רבים בדרכם לעבודה ובחזרה. קולות הזעקה שנשמעו מצד חברי כנסת חרדים נגד העבודות לא היו קשורות לשבת, הן היו קשורות לפוליטיקה. היהדות הזאת, שמעלימה עין על כך שעשרות יהודים עובדים בשבת במדינת ישראל אבל מקימה קולות מלחמה בעקבות פרויקט שאמור היה להעסיק בשבת ארבעה יהודים מתוך משמרת של 28 עובדים, היא יהדות מרחיקה אנשים. זו, לצערי, היהדות שהממשלה הזאת מציגה. ליתר דיוק, ישנו מיעוט בממשלה שכופה על כל הממשלה את דעתו. נניח לרגע שקיום העבודות בשבת היה חוסך למדינה כמה עשרות מיליוני שקלים. האם לא היה יהודי יותר לקיים את העבודות ולהעביר את הסכום שנחסך לסל התרופות או לעזרה לאנשים שזקוקים לכך? אני משוכנע שכן. מדינת ישראל הייתה מרוויחה יותר.
אותם פוליטיקאים שמוחים על חילול השבת, מתנגדים לכל פשרה שתביא לאיזון, ובכך מביאים בעצמם לפגיעה במרחב הציבורי בשבת. לאחרונה פנו בצלאל סמוטריץ' ואורי אריאל לראש הממשלה בטענה שאין נציגים מיו"ש בגוף הבוחר של הרבנות. בעקבות התנגדות הבית היהודי להצעת חוק שהגשתי בכנסת הקודמת לצירוף יותר נשים לגוף הבוחר, קיימנו משא ומתן והגעתי עם הרב אלי בן דהן לסיכום לפיו יהיו בגוף הבוחר יותר נשים ויותר נציגים מיו"ש. מי שטרפדו את הסיכום להצעה היו לא אחרים מאשר אורי אריאל, שהגיש ערער לממשלה, וסמוטריץ', שלחץ מבחוץ. לבסוף, בעקבות הלחץ מכיוון שההצעה שלי העלתה את מספר הנשים בגוף הבוחר, איילת שקד השתמשה בווטו שהיה בכוחם מתוקף ההסכמים הקואליציוניים.
לעיתים, דווקא העקשנות חסרת הפשרות היא שבסוף מביאה אותנו בפועל ליותר חילול שבת. אני חי בתוך עמי, אני רוצה שהאנשים יהיו גאים ביהדות, וכדי שזה יקרה צריך שתהיה כאן יהדות מקרבת ולא יהדות מרחיקה. הגיעה השעה לחזור לליבה הציונית ולממש את מחויבותנו למגילת העצמאות. לא להפריד את הדת מהמדינה אלא להפריד את ההלכה מהפוליטיקה ולהחזיר את השיח בעניינו למרחב הציבורי ולהכרעותיהם של יחידים וקבוצות שיחליטו כיצד ברצונם לעצב את חייהם ואת זהותם. כאשר נגיע לשם, תהיה מדינת ישראל לא רק דמוקרטית או ליברלית יותר, אלא גם ובעיקר הרבה יותר יהודית.
האלוף (במיל.) אלעזר שטרן הוא חבר כנסת מטעם סיעת יש עתיד
