אוראל רוני-בללאיזה סימן יש משמעות מיוחדת השנה? כמה ימים חגגו יהודי אתיופיה את ראש השנה? ואיך שומרים על ההרמוניה בתפילות בעדות השונות? לקראת ראש השנה, יצאנו למסע בין קהילות ישראל, המנהגים והמקורות – וגילינו מארג עשיר ומרגש של היסטוריה יהודית מיוחדת.
יהודים בכל העולם חוגגים את ראש השנה, כל אחד קצת אחרת. פיוטים שונים, מאכלים אחרים, מנהגים ייחודיים. ריבוי המנהגים מגלה את יופיו של עם ישראל, עם אחד, לב אחד, ודרכים רבות לעבודת ה' ולביטוי הכיסופים לשנה טובה ומתוקה, שבולטים במיוחד בשולחן הסדר ערב החג.
"אנחנו מניחים על השולחן מאכלים שונים שמסמלים את המשאלות והתקוות לשנה חדשה פוריה ומוצלחת ברמת הפרט וברמת הכלל. מנהג זה קדום הינו עוד מתקופת התלמוד והגאונים". אומרת ד"ר אסתר שקלים, משוררת וחוקרת קהילות ישראל, חוקרת אורחת במרכז אליאנס , אוניברסיטת תל-אביב."ראשיתו של המנהג במסכת כריתות ( דף ו, א): "אמר אביי: עכשיו שאמרתָ שלסימן יש חשיבות – יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי" (תרגום מארמית)." והיא מפרשת, "רוביא היא לשון של ריבוי, שירבו זכויותינו. מאחר ור' ו-ל' מתחלפות, משתמשים בשעועית לוביא. אצל יהודי תימן השתמשו גם בחילבה ובצפון אפריקה היו כאלה שהשתמשו בשומשום, צמחים שמרובים בזרעים או בגרגרים. "
"באשר לקרא וכרתי הכוונה אינה ברורה ולכן בקהילות שונות נהגו בצורה שונה. כרתי המשמעות של 'לכרות'. 'שיכרתו אויבינו ושונאינו' או 'שיכרתו אויביך ומבקשי רעתיך' יש שמתשמשים בכרישה ויהודים מגורשי ספרד עושים מזה קציצות מיוחדת שנקראות 'קפטיקאס דה פרסה'" היא ממשיכה בסימנים המצוטטים "סילקא זהו הסלק, יש שנוהגים לאכול את הסלק עצמו או את עלי המנגולד ויש שמשתמשים בתרד שדומה קצת במראה, אולי בגלל שלא היה להם סלק באזור שלהם. לגבי התמרי, כולם לוקחים תמר, שמשמעותו "תם-מר", אבל הניסוחים שונים. 'שיתמו כל אויבנו ומבקשי רעתינו', או 'אויביך ומבקשי רעתיך' כדי לא לדרוש את מותם של השונאים, ויש אומרים אויבנו ומבקשי רעתינו זה היצר הרע. "
סימן ברכה
מעבר לסימנים האלו, נוספו סימנים שונים בקהילות שונות "אם יש משהו מיוחד אצל יהודי מזרח אירופה זה הגזר, שלא מופיע אצל עדות המזרח. אני מצאתי אותו רק אצל יהודי תימן שאומרים 'שיגזרו אויבינו ושונאינו' או 'שתגזור עלינו גזירות טובות', אבל במזרח אירופה מקובל להכין אותו במיוחד בצורה של צימעס, ובצורה של מטבעות, גזר ביידיש קרוי "מעהרן" שמשמעו גם "לרבות" ומכאן הנוסח שירבה זרעינו וכספינו."
סימן נוסף שהגיע מיהדות אשכנז הוא התפוח בדבש. "זה 'סטרט-אפ' אשכנזי, בסוף ימי הביניים התחיל המנהג אצל האשכנזים ומשם הוא זלג לחלק מעדות המזרח. אצל יהודי המזרח היה תפוח, והיה דבש, אבל הם לא טבלו את התפוח בדבש. ראייה לכך היא שהוא לא מוזכר בשולחן ערוך. אצל חלק מקהילות יהודי פרס ועיראק היו מבשלים תפוח מתוק בסוכר, לשנה טובה ומתוקה, בלי להזכיר דבש". איפה הזכירו את הדבש? "אצל יהודי מרוקו ותוניס, היו מכינים 'דף של דבש' או 'ווארקת עסל', שהיו כותבים בו, את כל הסימנים וכמובן את התאריכים העבריים והלועזיים של היום"
מנהג מעניין נמצא אצל הקהילות במרחב התרבות הפרסית "אוכלים ריאה של פרה. זה טעים מאוד. ואנחנו אומרים שתהא שנה זו קלה עלינו כריאה שהיא דבר קל מאוד. שהשנה לא תהיה כבידה, שלא יהיו הרבה צרות וחטאים. מצאתי שבכמה קהילות של מגורשי ספרד, למשל בפרובאנס, היו טובלים את הריאה בדבש." היא מזכירה מנהג שרלוונטי לימים אלו "מקובל בכמה קהילות בצפון אפריקה לאכול חבושים ואומרים 'שתהא שנה זו טובה ומתוקה ושיצאו חבושי עמך ישראל ממאסרם לאורה'. זה מאוד משמעותי בראש השנה הזה".
על ידי הפעולות נמשכים הלבבות
"אם ראיתם חלות עגולות במאפיה באזור ראש השנה גם זה סימן שהשנה תתגלגל לנו בנחת. וגם כי הצורה מסמלת את גלגל העין, נגד עין הרע". ד"ר שקלים מוסיפה סימנים אלטרנטיביים יצירתיים "אין שום בעיה הלכתית להוסיף למשל טחינה ולהגיד יהי רצון שאשתי תפסיק לטחון לי, או שיתקבלו תחינותינו ב-ת', לאכול שניצל ולומר שנינצל מגזירות קשות, או צנוניות- שיצטננו אויבנו, קינואה – שיקנאו אויבנו, לאכול פול ולהגיד שנכינס באויבינו בפול גז, זה מותר וזה מוסיף המון צחוק, זה כיף. אני אוהבת את הדברים האלה."
מנהג נוסף המבטא סימליות הוא מנהג התשליך, "התשליך הוא אקט סמלי שמבטא את רצונו של אדם להשליך עוונותיו, לקחת אחריות ולשפר מעשיו."אומר אומר הרב ד"ר שרון שלום, ראש הקתדרה ללימודי יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו. "נהוג ללכת ביום הראשון של ראש השנה, אחרי הצהריים, לשפת הים או לנהר שבהם מצויים דגים, ומתפללים שם תפילה מיוחדת ששמה תשליך, שהיא בקשה להשלכת העבירות אל מצולות ים, על פי הפסוק "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם" (מיכה ז, יט). " בקרב חלק מקהילות הספרדים מכנים את התפילה "ותשליך" כלשון הפסוק ולא "תשליך". הסיבה שהולכים דווקא למקום שיש בו דגים היא משום שבני ישראל נמשלו לדגים – כמו שהדגים נשפטים על ידי הדייג ורשתו, כך נשפטים בני ישראל בראש השנה על ידי אלוקים. טעם נוסף לתפילה במקום שיש בו דגים הוא על פי דברי חז"ל ש"אין עין הרע שולטת בהם" ובראש השנה מבקשים בני האדם "שיפרו וירבו כדגים". בספר "חמדת ימים" מובא טעם אחר, והוא להמתיק את הדין של ראש השנה באמצעות חסד, שכן מים מסמלים בקבלה חסד."
גם במקרה זה קיום המנהג משתנה בין קהילות שונות "בקרב יהודי כורדיסטן היה מנהג לקפוץ למים עם הבגדים, לאחר אמירת התשליך. במקומות שבהם אין מקווי מים קרובים, נוהגים להכין בור מים מיוחד בחצר בית הכנסת לאמירת תפילת תשליך. במקומות אחרים נהוג לעלות למקום גבוה שממנו צופים על המים, או במקרה הצורך להסתפק בפתיחת ברז המים בכיור בית הכנסת ולומר על מים אלו את התפילה. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות."
"מקור מנהג התשליך הוא בקהילות אשכנז, כנראה במאה הארבע-עשרה. החל מהמאה השש-עשרה התקבל המנהג כמעט בכל הקהילות הספרדיות בהשפעת רבי חיים ויטאל ששיבח את המנהג. בור מים מיוחד לאמירת תפילת תשליך נמצא בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם. בית כנסת זה נבנה בשנת 1675, דבר המעיד על כך שכבר אז היה המנהג מוכר וידוע גם בין הספרדים. בחלק קטן מהקהילות הספרדיות לא התקבל המנהג (למשל בקהילה הספרדית של צאצאי האנוסים בלונדון), כמו גם אצל חלק מיהודי תימן. ישנו גם מיעוט קטן של אשכנזים, המשתייכים לחוג המתנגדים האדוקים מבית מדרשו של הגר"א, אשר מתנגדים למנהג. יהודי אתיופיה לא נהגו כלל לעשות תשליך.
ראש השנה ביהדות אתיופיה
אצל יהודי אתיופיה ראש השנה נקרא "ברהן סרקה", ובעברית "זריחת האור", הוא אור השנה החדשה." אומר הרב ד"ר שרון "סבי מורי היה אומר שזוהי זריחת האור הראשון, שברא ה' אלוקים במעשה בראשית. על פי מנהגה של הקהילה, השנה מתחילה בחודש ניסן, כפי שנאמר בתורה. ראש חודש ניסן ראשון וראש הוא לכל חודשי השנה. עם זאת, הקהילה מאמינה שתחילת בריאת העולם והאדם היתה בתשרי ולא בניסן. "
לחג שם נוסף, ""תזכר אברהם" כלומר זכירת אברהם, שכן על פי המסורת של הקהילה עקדת יצחק היתה בראש השנה, וביום החג נהגו הכהנים לקרוא בספר מיוחד הנקרא אצל הקהילה "גדלה אברהם". הספר מספר על מותו של אברהם אבינו."
על מנהג הקהילה בראש השנה הוא מספר "בערב החג כולם ירדו לנהר, לרחוץ, לטבול ולהיטהר לקראת החג. לאחר הטבילה לובשים בגדי לבן או בגדים אחרים, חדשים או מכובסים, ומקבלים את החג. בשמחה וברעדה צועדים כולם לבית הכנסת (מסגיד). למחרת היום מוקדם בבוקר היו מתכנסים בבית הכנסת, במרכז הכפר, ומתחילים בתפילת הבוקר.
מייד לאחר תפילת הבוקר היו יוצאים לחצר בית הכנסת ושם קידשו הכהנים על "מסוואית" (לחם מיוחד הנאפה לכבוד חג ראש השנה), ולאחר הקידוש הכהנים בצעו מהפת וחילקו לקהל. מיד בתום הטקס כל אחד הלך לביתו לסעוד את סעודת החג. כך עבר לו יום ראש השנה בתפילה, בסעודה ובלימוד תורה עם הכהנים. יום ראש השנה אסור במלאכה בשדה, ברם מלאכות הקשורות לחצר הבית – כגון הכנת אוכל והבערת אש לצורך בישול – לא נאסרו. בצאת החג התחילו ההכנות לקראת עשרת ימי תשובה."
הרב שרון מציין ייחודיות שהיתה קיימת בקרב יהודי אתיופיה "ראש השנה נמשך יום אחד בלבד, ככתוב בתורה: "בחודש השביעי ביום הראשון בחודש." והוא מסביר "לאחר ביטול קידוש החודש על ידי הראייה וקביעת חשבון החודשים והשנים לפי הלוח שקבע הלל השני, באמצע המאה הרביעית לספירה, בטל הספק לגבי מועד החג ובכל מקום היה אפשר לציין את ראש השנה רק יום אחד. אכן, במשך כמה מאות שנים ציינו בארץ ישראל את ראש השנה רק יום אחד, אולם חכמי פרובנס, ובעקבותיהם גם גדולי חכמי ימי הביניים – הרי״ף, הרמב״ן, הרמב״ם והרא״ש – פסקו שחייבים לציין את ראש השנה יומיים כי אסור לשנות ממנהג אבות, ולפיכך במאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה חזרו יהודי ארץ ישראל לציין את ראש השנה יומיים, וכך פסק אחר כך גם השולחן-ערוך. "
וקולו נעים
בתפילות ובפיוטים, לכל עדה מנהגים יחודיים "כל הנוסח שונה" אומר שמוליק ישורון, חזן, זמר ומורה לפיתוח קול, "זה מתחיל במנגינת פתיחה של ערבית של ראש השנה שזהה למנגינת הפתיחה של יום כיפור בנוסח האשכנזי, שהיא הכרחית לכניסה לאווירת הימים הנוראים. "
הוא ממשיך במאפיין ייחודי בשירה בתפילות "בתפילות של קהילות יהודי אירופה בדרך כלל מצפים להרמוניה מוזיקלית. כלומר, הקהל מאוד משתתף, יש שירים ואם מתאפשר אז השירה תהיה במספר קולות. לכן משתדלים שתהיה מקהלה או עוד חזן שמצטרף. גם השירים עצמם בנויים באופן שמתאים להרמוניה, לשירה בכמה קולות, אמנם גם בחזנות אשכנזית יש קטעים של 'קוֹלוֹרָטוּרָות', כעין סלסולים שהחזן עושה לבד, אבל מבחינת הזרימה של הנוסח והשירים, מאוד מתבקש שתהיה הרמוניה קולית. זה ממש משלים. בעדות המזרח למשל יהיה מאוד קשה לעשות קולות שניים לחזן, צריך ממש לעשות 'אקרובטיקה' כדי שלא להתנגש עם הסלסול של החזן."
על אף ההבדלים, יש מכנה משותף חשוב לכל העדות: "בסוף לכל עדה יש את הנוסח שלה, אבל כולם צריכים לעמוד בתנאים הקשים וכולם צריכים להגיע מוכנים מבחינה רוחנית וגם מהבחינה הקולית." ההכנה הקולית עליה הוא מדבר עליה מאוד מורכבת "התקופה שלפני החגים היא הלחוצה ביותר עבור חזנים. פתאום הם מבינים את המשימה שלפניהם שאינה משימה פשוטה כלל. " הוא אומר "אפילו זמרי אופרה ברמה הגבוהה ביותר לא נדרשים לעמוד בדרישות שחזן צריך לעמוד בהן בראש השנה וביום כיפור. החזנים הם "המתאבדים" של עולם השירה, לא רק שהם נדרשים לא להצטרד, אלא שהציפיה מהם היא לשיר בבית כנסת, לפעמים לאלפי אנשים, ללא הגברה במשך שעות ארוכות, ומעל הכל להבטיח שהקהל יהנה. בפרט אם זה חזן מקצועי, נדרש ביצוע של אופרה ללא התנאים שיש באופרה".
ישורון ממחיש את האתגר "בבית הכנסת של חסידות גור בירושלים, יש 40 אלף מתפללים. החזן הראשי של החסידות, המחליפים שלו והמקהלה לומדים אצלי פיתוח קול, הם צריכים לקום בבוקר ולהתחזן בראש השנה ל-40 אלף מתפללים. כולם צריכים לשמוע אותם, והם צריכים לספק קונצרט איכותי. אין דומה לזה בעולם"
חזנות מתחדשת ומרגשת
איך מתכוננים? "ההכנות מתחילות בפיתוח קול כמובן כולל אכילה ושתיה נכונה ומוצרים שמסייעים לקול, זהו הבסיס ההכרחי. מעבר לזה יש גם את ההכנה הרוחנית. חזן לא רק אמור לשיר יפה, אלא להיות שליח הציבור, זה כמו כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים." כל אחד עושה את ההכנות הרוחניות שמתאימות לו "אפשר להתחזק מהאזנה לשיר דתי מרגש, מלימוד תורה, או גם וגם. בסופו של דבר אנחנו בני אדם, ולכן יש את התפילה "הנני העני ממעש", ועדיין עלינו לעשות את מקסימום ההשתדלות שלנו כדי להגיע הכי ראוי שאפשר מבחינה רוחנית".
היבט נוסף של ההכנות הוא החידוש, "מכיוון שראש השנה נמשך יומיים, התפילה יכולה לחזור על עצמה פעמיים באותו האופן, אנחנו רוצים שזה יעניין וירגש ולכן נגוון בשיר שונה או ב'הלבשה' מעניינת שתיתן את האווירה שאנחנו רוצים בקטע מסוים. לדוגמא, כולם מצפים לפיוט 'אוחילה לאל' בראש השנה, ולכן לפחות פעם אחת נבצע את הנוסח המקובל, ובפעם האחרת נבצע את הסגנון החדש." לסוג הקהל השפעה מכרעת על בחירת השירים והפיוטים "צריך לקחת בחשבון שיש מתפללים שבאים פעם בשנה לבית הכנסת ואם הם לא ישמעו את מה שהם חיכו לו שנה שלמה, הם יהיו ממש מאוכזבים. אנשים חילונים שבאים פעם בשנה לתפילת נעילה ירצו לשמוע את השיר 'עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה'."
ובל נשכח את ההרמוניה "אם יש יותר מחזן אחד, או אפילו מקהלה, נוסף להכנות האמורות צריך לעשות הרבה חזרות ותיאומים, קולות שניים, שלישיים ועוד." בעדות אחרות ההרמוניה נשמרת באופן שונה "התפללתי בבית כנסת תימני בשבת, וראיתי שהם שרים כמעט כל הזמן ביחד, ולמרות שכל אחד שר בטון אחר, ולא באותה האוקטבה, זה עדיין לא נשמע זיוף"
"בחזנות האשכנזית יש קצת אווירה של אולם קונצרטים, לפעמים גם תוך כדי תפילות לא מתאפקים ומוחאים כפיים שמופסקות מיד, כי זה בסוף תפילה. החזן הוא עם הגב לקהל, הוא מתפלל לה' ולא מופיע לקהל, ועדיין אנשים מצפים לחוויה, במיוחד שזה פעם בשנה. ולכן יהיו שיבחרו לבוא לבית כנסת או למלון מסוים רק כי חזן מסוים נמצא שם, כדי שיוכלו להינות מתפילה על ידי חזן שיתפלל בכוונה וגם שיהיה 'וקולו נעים'".
