בפרשת בהר רצף של מצוות הנוגעות לקיום הכלכלי של האדם בארץ ישראל ולרכושו. מצוות אלה משקפות את ההתמודדות של האדם עם הצורך ברכוש מצד אחד ועם האתגר היצרי של הרכושנות ששולט במין האנושי מצד שני. התורה סידרה את המצוות בסדר מסויים. היא פתחה במצוות שמאתגרות את יצר הרכושנות ותאוות הממון של האדם, משום שהיא דורשת מהאדם לוותר על דברים שהם רכושו: שמיטת הקרקעות והפקרת הפירות, מצוות היובל – השבת קרקעות שנקנו לבעליהן ושחרור עבדים, ולאחר מכן מצוות התובעות מן האדם להיחלץ לעזרת זולתו ע"י נתינה משל עצמו: גאולת שדה אחוזה של היורד מנכסיו שמכר את אחוזתו, גאולת בתי ערי חומה של היורד מנכסיו שמכר את ביתו, עבד עברי שמשרת את אדונו זמן מוגבל ועבד כנעני שמשרת את אדונו ללא הגבלת זמן, וכן גאולת עבד יהודי שירד מנכסיו ונמכר לגוי.
רש"י באר את הסדר הפנימי של מצוות הפרשה, כאשר במוקד נמצאת ההתמודדות עם יצר הרכושנות ותאוות הממון: "ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר. בתחילה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה 'וכי תמכרו ממכר' (מה כתיב ביה: 'או קנה מיד וגו" דבר הנקנה מיד ליד). לא חזר בו, סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לווה בריבית, כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לנכרי" (רש"י ויקרא כו א). המסר העולה מסדר המצוות הוא שהכניעה ליצר הרכושנות ותאוות הממון יוצרת אפקט פרדוכסלי. האדם אינו ממלא את חובתו כדי לא לאבד מרכושו אולם דווקא משום כך הוא נכנס להתדרדרות שעלולה לפגוע ברכושו עד כדי ירידה מוחלטת מנכסיו.
יצר הרכושנות ותאוות הממון הוא אחד היצרים החזקים ביותר באדם, שעלולים לפגוע בעולמו הרוחני והמוסרי, לאיין את מאמציו בבנין מידות הנפש, ואף להביאו להסתבך בפלילים: "ואמנם, עיקר התאוה פונה לשני ראשים: האחד הוא הממון והשני הוא הכבוד, שניהם כאחד רעים מאד וגורמים לאדם רעות רבות. הנה חמדת הממון היא האוסרת אותו במאסר העולם ונותנת עבותות העמל והעסק על זרועותיו, כענין הכתוב (קהלת ה): 'אוהב כסף לא ישבע כסף', היא המסירה אותו מן העבודה, כי הנה כמה תפלות נאבדות וכמה מצות נשכחות מפני רוב העסק ויגיעת המון הסחורה, כל שכן תלמוד תורה. וכו'. היא המוסרת אותו לסכנות רבות ומתשת את כחו ברוב הדאגה אפילו אחרי השיגו הרבה. וכו'. היא המעברת פעמים רבות על מצות התורה ואפילו על חוקות השכל הטבעיים" (מסילת ישרים יא).
עוצמתו של יצר הרכושנות נובעת דווקא מהצורך הקיומי של האדם ברכוש כדי להתקיים. האדם ללא רכוש וחפצים אינו יכול להתקיים. כדי לשרוד הוא זקוק למדור שיגן עליו מפני נזקי מזג אויר וממזיקים שונים, הוא זקוק לבגדים כדי שיוכל להתמגן ולהתנהל, לכלים כדי להכין את מזונו וכלי אוכל לאכילתו, כלי ניוד כדי לנוע ממקום למקום ולשנע דברים ועוד. יצר הרכושנות נועד לדחוף את האדם לדאוג לשרידותו, אולם הדחף לא נחלש כאשר האדם כבר סיפק את כל צרכיו הקיומיים. בנקודה זו עומד האדם בנסיון האם יסתפק בקיים או יתפתה להמשיך לאגור ולבקש מותרות. "בקש מה שאתה צריך לו, ועזוב מה שאינך צריך לו, כי בעזיבת מה שאינך צריך לו – השגת מה שאתה צריך לו" ("מבחר הפנינים" לרשב"ג, פרישות).
מבחנו האם יצליח להתעלות ולראות את צרכי הזולת ולוותר עבור אחרים מממונו ומרכושו.
הדחף החזק לרכוש גם מחולל תופעה פסיכולוגית נוספת של 'מקסם העושר'! האשליה שה'עושר' יעשה את האדם ל'מאושר', מביאה לכך שה'עושר' הפך להיות אחד ממדדי ההצלחה בחברה האנושית, וה'חלום' להיות עשיר הפך להיות אחד מהמנועים שמניעים את הכלכלה.
התורה לא שוללת את העושר, היא אף מתארת את עושרם של האבות (בראשית יג ב, כו יב, ל מג). העושר הוא גם אחד מהתנאים לזכות בנבואה: "אין השכינה שורה אלא על חכם, גבור, ועשיר, ובעל קומה" (שבת צב א, ובעין יעקב סו). אלא, שהתורה ראתה בעושר אמצעי ולא מטרה, וביקשה להעמיד אותו בפרופורציות. כי העושר 'חרב פיפיות' והסגידה ל'עגל הזהב', והרדיפה אחרי העושר אינה יודעת שובע ומנוח.
יותר משה'עושר' הביא ל'אושר', הרדיפה אחריו העבירה את האדם על דעתו, והורידה אותו לדיוטא האנושית הנמוכה ביותר. יותר משהעושר הביא לעשיר גדולה ועצמאות הוא נהפך למלכוד של גאווה, כבוד וקנאה שגרמה לא פעם לעשיר לעבור על דעת קונו ולאבד את עולמו: "זה שאמר הכתוב: 'יש רעה חולה ראיתי תחת השמש: עושר שמור לבעליו לרעתו, וגו' (קהלת ה). יש עושר שמור לבעליו לטובתו, ויש 'עושר שמור לבעליו לרעתו'. 'שמור לבעליו לרעתו', זה עשרו של קרח, וכו' שמור לבעליו לטובתו, זה עשרו של יהושפט וכו'" (תנחומא שמות כב, סנהדרין קי א). "אבל זאת תורת האדם בעוה"ז, שיהא 'גיבור הכובש את יצרו' ויפקח עיניו ויראה כי הכסף נפשות אוסף והזהב נפשות דאב" (פלא יועץ – כסף).
התורה, בניגוד למחשבת העמים קבעה: "איזהו עשיר השמח בחלקו, שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (אבות ד א).
אתגר ההתמודדות עם יצר הרכושנות נעשה קשה יותר בזמננו. מערכות מתוחכמות של פרסום ויח"צ המבוססים על כלים פסיכולוגיים פועלים כדי לפתות את האדם לצרוך. כתוצאה מכך כמה אוכל יקר נזרק, וכמה ציוד תקין נמצא מיותר ומושלך מן הבית. המאקרו כלכלה בנויה על עידוד הצרכנות. יסוד התפיסה הכלכלית הקפיטליסטית בנויה על כך שהכח המניע את האדם הוא הרצון להתעשר כמה שיותר.
בעידן זה יש להחזיר את התפיסה הערכית ביחס לרכוש והממון – בהתאם למידה ולצורך לבל יקום הגולם על יצרו. "אבל כל אדם לעצמו ראוי לו להחזיק לעצמו המדה הבינונית, ולחוש שהעושר הרב יוכל להעבירהו מדרך הישר, אורח החיים, ועם החכם מכל אדםראוי שלא יאבה עושר רב "פן אשבע וכחשתי" וגו'" (עולת ראיה ח"א שסט).
(בהר תשעט)
יצר הרכושנות
השארת תגובה