שלא לפרסם את החטאים

הֵדיה של מגילת אסתר עוד מהדהדים ברקע, ועמם אחד הפסוקים שלא תמיד ניתנת אליו שימת הלב הדרושה: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". לא אחד, לא שנים, "רבים".
מה היה להם לאותם "עמי הארץ" שבחרו ל"התיהד"? והאם נשאר מהם זכר כלשהו? ומה פירושה של "התיהדות" זו? האם היא רק מעין התחפשות למראית עין, לבוש יהודי ומנהג יהודי, או שמא גיור של ממש והצטרפות לעם היהודי?
כפי שהעיר פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא, הפועל "מתייהדים" הוא יחידאי במקרא, ויש בו קושי פרשני וקושי דקדוקי (ראו על כך בהרחבה: א' וילצ'ק וא' הכהן, מיהו יהודי וכיצד מתייהדים", משרד המשפטים, דף פרשת השבוע 316, פורים, תשס"ח).
בפירוש המיוחס לרש"י למגילת אסתר, נתפרש כתהליך של מעין המרת דת: "מתגיירים". ומעין זה פירשו-תרגמו גם התרגום הראשון והתרגום השני למגילה, אך פירוש זה אינו מובן מאליו, שהרי המרת דת מלאה ליהדות, המכונה בימינו "גיור", לא הייתה דבר נפוץ בתקופת המקרא. יתר על כן: האפשרות להצטרף לעם ישראל, "התייהדות" מיראה ולא מאהבה, כלומר גיור מתוך פחד, אינו תואם את שיטת הזרם המרכזי, שלפיו תהליך ההצטרפות לעם ישראל צריך להיות "גיור לשמו" ולא ממניעים זרים.
ביטוי לתפיסה שגיור מחמת פחד אינו תקף מבחינה הלכתית-משפטית, ניתן בדברי התלמוד: "רבי נחמיה אומר: אחד גֵרי אריות ואחד גֵרי חלומות, ואחד גֵרי מרדכי ואסתר – אינן גרים".
אכן, נקבעה "הלכה כדברי האומר: כולם גרים הם". ואכן, כך פירשו מקצת פרשני המקרא. האבן עזרא, למשל, מפרש את "מתיהדים" כמי ש"שבים לתורת יהודה או מתייחסים אל יהודה אולי יינצלו". פרשנים אחרים – כגון הרלב"ג, רבי לוי בן גרשם (פרובנס, המאה הי"ד), והגר"א, הגאון רבי אליהו מוילנה (ליטא, המאה הי"ח) ואחרים – פירשוהו: "שהיו מראים עצמם כאילו הם יהודים, והיו משנים מלבושיהם, אבל באמת אינם גֵרים גמורים".
בין כך ובין, לצד תופעות של יהודים שהמירו דתם, בין באונס ובין מרצון, קיימות עדויות על כך שבכל הדורות היו לא-יהודים רבים שהצטרפו לעם היהודי. חלקם עברו הליך גיור כדת וכדין, וחלקם נטמעו בדרך זו או אחרת עד שלא נודע כי באו אל קרבנו.
מה היה יחסם של חכמים לתופעה זו? מסתבר שבניגוד למגמת ימינו, של יצירת "ספרי יוחסין" וקיבוע ה"ממזרים" עלי רשומות ומאגרים ממוחשבים, ופרסום פסלותם ברבים, היו חכמים שנקטו בגישה שונה לחלוטין.
ביטוי לכך ניתן בסוגיה מופלאה בתלמוד הירושלמי במסכת קידושין, שבימים אלה זכתה לההדרה מחדש בידיו האמונות של ד"ר מנחם כ"ץ, שהוציא לאור מהדורה מופתית שלה, עם הערות מאירות עיניים וגרסאות המיוסדות על כתבי יד וקטעים שעלו מן הגניזה (בהוצאת יד יצחק בן צבי).
(צו תשעו)