יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לבפרשת אמור עסקנו בביכורי הארץ ובפרשת בהר אנו עוסקים במצוות העיקריות שמחזקות את אחיזתנו בארץ כעם בן חורין. "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' ". האם לא ידוע לנו שהקב"ה נתן לנו את הארץ ? מדוע התורה מדגישה זאת? אלא, שהדגשה באה ללמדנו, כי הארץ אינה רק "גמול" לאחר ארבעים שנות מדבר. נתינת הארץ הינה תנאי ו"פלטפורמה" לצורך הגעה לשיאים גבוהים יותר בעבודת ה' ובחיי החברה של העם.
הפרשה מביאה את מצוות השמיטה ומצוות היובל כהשלמה ליום השבת על רצף אחד של חיבור וברית בינינו לקב"ה.
יום השבת הינו האות "כי ששת ימים עשה ה' את השמים והארץ וביום השביעי שבת וינפש". השבת הינה הברית בין היהודי הפרטי לבין ה' בהקשר לבריאה והתנהלות העולם.
השמיטה שחלה בשנה השביעית הינה " השבת " של הקרקע והחיים הכלכליים החקלאיים של העם כחברה וכקהילה "ושבתה הארץ שבת לה".
היובל בשנה החמישים הינו המועד להסדרה מחדש של כל המבנה החברתי, הכלכלי והלאומי כפי שהיה בכניסה לארץ עם חלוקת הנחלות לכלל השבטים.
לפיכך נכון לראות את השבת, את השמיטה ואת היובל כמצוות שונות אך על אותו רצף הגיוני. מהות המצווה הינה "פסק זמן" וחשבון נפש. פסק זמן מהשגרה ומהמחשבה שאנחנו באמת שולטים על הקורה אותנו . פסק זמן מהמחשבה כי כוחנו ועוצם ידינו עשו לנו את החיל הזה.
היהודי הפרטי בכל מקום בעולם מציין את פסק הזמן הזה אחת לשבוע ביום השבת. בארץ ישראל עולה היהודי לרמת שלמות חברתית וכלכלית טבעית ומציין את פסק הזמן גם בשנת השמיטה.
היובל הינו מועד של חשבון נפש כללי לכל הסדר הקיים והחזרתו למצב היסוד הבריא לכלל החברה.
היובל מציין בעיקר "שיווין הזדמנויות" מחדש לכל המשפחות. אין טייקונים לאורך שנים ויובלות ומאידך אין עניים לנצח. בכל חמישים שנה יש למשפחה אפשרות להתחיל הכל מחדש ולזכות בהזדמנות חדשה לחיים טובים יותר.
לא לחינם מופיעה המילה הייחודית "דרור" רק במצוות היובל " וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" . לכאורה מדוע התורה לא משתמשת במונחים הידועים "שבתון" או "יציאה לחופשי ", אלא דווקא במילה "דרור "?
אלא, שיציאת עבדים לחופשי עדיין משאירה את המצב הבסיסי על מכונו. האדונים נשארים עשירים והעבד המשוחרר נשאר עני וטרוד מחדש איך ירוויח את לחמו.
"דרור בארץ" משמעותו חופש מוחלט תוך שוויון מוחלט לכולם. אין עשירים ועניים. כולם באותו סטטוס ולכולם הזדמנות שווה לקראת היובל הבא.
ואולם, אם היובל הינו הפתרון הסוציאלי האידיאלי, מדוע בתים ב" ערי חומה" ניתן לפדות תוך שנה ואם לא עשו זאת, נשארים הם לנצח בידי הקונה והיובל לא חל עליהם ?
ניתן לענות מזווית ביטחונית מעט.
ערי חומה נבנו כערים מרכזיות להגנה על האוכלוסייה ועל המרחב כולו מול אויב חיצוני. הן נבנו ליד מקורות מים ובתוואי קרקע שאפשרו הגנה יעילה. זאת ללא קשר מיידי לחקלאות ולשדות במרחב.
היושבים בעיר מבינים שהם מגנים על חייהם ועל רכושם עד סוף הדורות. לכן הם מסכנים את חייהם.
אם ידעו תושבי ולוחמי העיר שתוך מספר שנים רכושם עובר לאחרים, לא תהיה להם מוטיבציה להילחם מול האויב. הם יעדיפו להיכנע ולהציל את נפשם.
לכן ערים אלו הן היוצאות מן הכלל ביובל והבתים שם לא חוזרים לבעלים המקוריים.
רואים אנו אפוא איך ארץ ישראל מהווה את המסד לשלמות הן בעבודת ה' והן בחברה שוויונית ציונית ויהודית, כאשר גם אז הביטחון נמצא במרכז.
(בהר תשעט)
