הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)הפרשה פותחת בהצגת אפשרויות הבחירה העומדות בפני עם ישראל: בין "אם בחוקותי תלכו" – בחירה שתוביל למצב האוטופי, לבין "ואם לא תשמעו בקולי": בחירה שתוביל לחורבן, לשממה ולגלות.
הפרשה נחתמת בהבטחה שגם אם יילך עם ישראל, חלילה, לקראת חורבן ואבדון, בסופו של דבר תבוא הנחמה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אבותם לא מאסתים ולא געלתים… וזכרתי להם ברית ראשונים".
במבט ראשון, מדובר בסיטואציה המתוארת בסרט "דלתות מסתובבות": לא חשוב מה יקרה, בכל התסריטים המקבילים, תסיים גיבורת הסרט באותה נקודה ממש, והעלילה תסתיים בנקודה האפשרית היחידה, שבה היא נועדה להסתיים.
לכאורה, זו גם הטענה בפרשה שלנו. בסופו של כל מסלול שבו יבחר העם, יתרחש החיבור המבוקש בינו לבין א-לוהיו. הקצף הגדול יצוף ויתפח, ולאחר מכן – יתפוגג, הצינה תיעלם, הערפל יתפזר, והאהבה בין ה' לעם ישראל תפרח ותלבלב כימי קדם.
האמנם זו מסקנת הפרשה? התמקדות בתיאורי האוטופיה של ראשית הפרשה והשוואתם לסופה מגלות שההשוואה שתיארנו זה עתה, אינה מדוייקת.
הבחירה באפשרות הראשונה "אם בחוקותי תלכו" היא בחירה שבעקבותיה מופיע עולם פשוט וחסר מורכבות שבו מתמלא כל צורך: הגשמים מופיעים בעתם, הארץ פוריה, דיש ובציר חולפים בעונתם, השלום שורר תמידית. חיים נטולי התמודדות. ושיאה של ההבטחה "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם".
הבחירה באפשרות השנייה מייצרת סטטוס קוו מסוג אחר: "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגויים להיות להם לאלוקים…". לכך יש לצרף את הפסוק החותם לכאורה את פרשת בהר, אך ניתן לקוראו כהמשך רציף למה שיקרה לעם ישראל שיובא ארצה בזכות אבות: "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה".
החיים שמוצעים לעם ישראל בתחילת הפרשה הם פשוטים, אך אינם מאתגרים. מערכת היחסים בין האדם לאלוקיו היא של עם המובל בידי ה' הנוכח בתוכו. עם המקבל את מרותו של אלוקיו באופן מוחלט וזוכה לאכול מתוך כף ידו כחיית מחמד.
החיים שבהם יזכה עם ישראל, אם יילך בדרך החתחתים, הם חיים שונים לגמרי, של עצמאות, של החזקה בתורה, חיים של תורה שהיא "ביד משה". סיפור איתני הטבע נעלם פה כליל. הוא אינו מובא בחתימה כלל ואין הבטחה ל"מישמוע" של הטבע והבריאה וכפיפותם לצורכי העם. לפנינו מתגלה עם שאוחז בחוקים ומשפטים, שפוגש את ה' דרך התרבות והמחשבה היהודית.
גם בסרט "דלתות מסתובבות" שהזכרנו קודם, החתימה אינה מאפילה על התהליכים השונים שעוברים על הגיבורה בכל אחד משני התסריטים האפשריים. בתסריט שבו היא מגלה את הבגידה מיידית היא הופכת עצמאית ואילו בתסריט השני היא כנועה ומשועבדת לחיים מדומיינים ואינה מתפתחת עד להתרחשותה של הדרמה בסוף הסרט.
גם אצלנו בפרשה, הקב"ה אינו משתנה, אבל עם ישראל משתנה, ובעקבות כך, המפגש שלו עם ה' הוא מפגש שונה, מפולפל ומחושל.
בסיפור תולדות העולם של המשורר היווני הקדום הומרוס, נראו לאחר בריאת השמים והארץ שתי ערים. בעיר אחת התקיימו טקסי נישואין המלווים בזמרה ובשירי חתונה, אך בעיר האחרת לא נראה דבר מכל זה. שם היו קשרי חיתון טבעיים בלי שום טקס מקדים. העיר שבה התקיימו חתונות הקימה בתי מחוקקים חוקים משפטים ועונשים. היו בה תפקידי שררה וכהונות. העיר השנייה לא הייתה הירואית ולא הייתה שותפה בשלטון. זו פשוט התקיימה.
ההבחנה בין עם ישראל של "אם בחוקותי" לעם ישראל של "ואם לא תשמעו בקולי" היא הצגה של שתי האפשרויות הללו, שתיהן עומדות בפני עם ישראל. להיות עם טבעי או להיות עם תרבותי. לרכוש את קירבת ה' בניחוח השדה ובמטר השמים או להתקרב אליו באמצעות טקסים, תפילות, זכות אבות. אנחנו יודעים מה קרה בפועל, ומלקקים את פצעי הבחירה הזו. התם, קבע ר' נחמן מברסלב, אולי בעקבות פרשתנו, עדיף מן החכם.
(בהר תשסז)
