מערכת שבתוןשאול דה מלאך
מזכ"ל תנועת עזרא
בטעם מצוות השמיטה נאמרו הסברים רבים. אחד מיוחד בהם הוא טעמו של האור החיים המחדש חידוש בהלכות שביעית. הוא מסביר את הפסוק: "לכם לאכלה – לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" (פס' ו) – ואמר "לכם שאין גדר לאחד יותר מחברו בפירות שביעית".
האור החיים מסביר את טעם הייתור במילת "לכם", ומסביר כי מילה זו מלמדת אותנו כי שלא כמו בסדרי החיים הרגילים, בשביעית אין דין עניי עירך קודמים. השביעית יוצרת שוויון מוחלט בין כל תושבי הארץ ולמעשה בהצטרף היובל ושמיטת הקרקעות יוצרת שוויון מעמדי מוחלט. ערך זה של שוויון מקבל ביטוי חזק במסורות תלמידי הגר"א המובאים בספר קול התור – "אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות – עד שיהיו כל השערים שקולים".
השאיפה לשוויון מעוררת קושי רב, במיוחד בעולם קפיטליסטי בו אנו חיים. אחת מאבני היסוד של הכלכלה המודרנית – השוק החופשי, נשען בדיוק על ההיפך משוויון, על תחרות המניעה ודוחפת את גלגלי הכלכלה והעולם. בעניין זה, מעניין להיפגש עם ההגדרה האריסטוטלית לשוויון. אריסטו מגדיר שוויון באופן הבא – "ליתן יחס שווה לשווים, ויחס שונה לשונים". הגדרה זו מגלה את הפרדוקס הקיים בשוויון, שהרי כל השוואה מחייבת הצבה על ציר היוצר שוויון זה – היכנסו שניכם לזירה, ושהטוב מבינכם ינצח! אלא שברור שמאבק כזה בין "דוד לגוליית", איננו יוצר תנאי תחרות שווים. בספורט מקובל לחלק את המתמודדים למשקלים, שהרי תחרות בין שני יריבים בגדלים שונים אינה הוגנת וממילא גם אינה מעניינת. אך בדיוק אותה דרישה שתבוא מקבוצת כדורגל – להתחרות בקבוצה השווה לה בכישרון למשל, תראה לנו מגוחכת, מדוע? – הוא אשר אמרנו, יחס שווה לשווים ושונה לשונים – אמור מהי נקודת ההשוואה וממילא העדפת אחד על פני האחר.
הכסף, כחפץ שאין לו שום ערך משל עצמו (ניתן לומר כי כסף הוא החפץ ה"עניו" מכולם…), דווקא הוא מהווה את האתגר וההתרסה הגדולים ביותר אל מול השוויון. הכסף, היוצר הרי הרים של נכסים שאינם ברי שימוש וקיימים רק באופן וירטואלי, הכסף אשר יוצר פער, בונה מעמדות ומחלק את החברה. כנגד חלוקה מעמדית זו יצא המרקסיזם. יצא, ונכשל בקדשו את המטרה על פני האמצעים מה שהביא לעוולות מוסריות נוראיות.
אלא שהפער הבלתי נתפס הזה בין התביעה המוסרית הטבעית שלנו לשוויון, אל מול אי היכולת המציאותית לבנות סדרי חיים, חוקים וכללים המאפשרים לו לצאת אל הפועל יוצרת קושי גדול. נטייתנו הבסיסית הינה לזהות את השוויון כביטוי של צדק, אך בבואנו ליישמו אין לנו ברירה אלא לייצר עוול, לקחת מן האחד ולתת לאחר.
ייתכן, וזהו חידושה הגדול של שנת השמיטה. אל מול הפער הזה, אל מול החור השחור אותו יוצר הכסף השואב ומניע את העולם יוצרת התורה מרחב חיים, חלל בו כולם שווים, בו בטל ערכו של הכסף, העולם ימשיך להתנהל ולבנות בניינים, העולם ימשיך להתפתח ולהשתכלל, אלא שבארץ ישראל יווצר מרחב בו שובתים – בחציר ובקציר תשבות. שוויון זה מתאפשר רק משום שההשתוות הינה אל מול ריבונו של עולם – האין סוף ברוך הוא, שכל המספרים והערכים בטלים אל מולו. זוהי נקודת השוויון האפשרית היחידה, ההשתוות אל מול המוחלט.
כמי שעדיין לא זוכים לקיים את מצוות השמיטה במלואה, עלינו להתחנך ולחנך לכך שהשוויון אכן בעל ערך, אך זהו ערך חמקמק כשמנסים להשיגו, ואף מסוכן. עלינו להישאר עם השאיפה והכמיהה, אך להיזהר מלתרגם אותה לדפוסי פעולה נוקשים כל זמן שמרחב חיים זה של שמיטה איננו בנמצא באופן מלא.
(בהר תשעו)
