המחלוקת עם הצדוקים – לא מה שחשבתם

השבת נקרא את פרשת אמור וביום שלישי יחול ל"ג בעומר. ידוע שהעיתוי של הקרבת העומר ותחילת ספירת העומר, עמד במוקד מחלוקת חריפה ביותר בין הצדוקים לפרושים. משמעות המחלוקת היתה כה גדולה, עד כדי כך שהימים בהם הוכרעה, נקבעו כימים משמחים שאסור לספוד בהם. אולם מי היו הצדוקים? מה היתה תפיסת עולמם? (רמז, לא מה שרגילים להסביר) מה היו יסודותיה של המחלוקת?
על הקרבת העומר נאמר: "והניף את העמר וגו'. ממחרת השבת וגו'" (ויקרא כג יא). וכן בספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'" (שם טו). מהו 'ממחרת השבת'? הצדוקים טענו שהוא כפשוטו, יום השבת, והפרושים קיבלו במסורת תושב"ע מדור לדור שהכוונה ליום טוב ראשון של פסח, שכן גם 'מועד' קרוי 'שבת' משום שיש בו שביתת מלאכה. עפ"י חכמים ישנה אפשרות שקצירת העומר תחול גם בשבת ותדחה אותה! לעומת הצדוקים שהקצירה תחול תמיד במוצ"ש.
הצדוקים והבייתוסים קרויים על שם צדוק ובייתוס תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו (אבות דר"נ ה א-ב), שחיו בראשית התקופה ההלניסטית, כמאתיים שנה אחרי שיבת ציון.
"משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, וכו', ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות א א). בתקופתם עברה ההנהגה הרוחנית והסמכות שהעבירה במסורת את התורה ואת פירושה שבע"פ מה'כנסת הגדולה' ל'סנהדרין.
עפ"י יוסף בן מתתיהו, הצדוקים היו אליטה אריסטוקרטית, דעתנית ומתנשאת: "והצדוקים קשים גם לאחיהם ומקבלים את פני חבריהם בכעס, כאילו היו נוכרים להם" (קדמוניות, ספר 18). חלקם היו ממשפחות הכהונה אשר באו במגע עם התרבות ההלניסטית והושפעו ממנה. הם ערערו על האוטנטיות של מסורת התורה שבע"פ מסיני, ועל סמכותם הבלעדית של חכמים לפסוק ולהורות כיצד לקיים את התורה הלכה למעשה: "וכל עיקר שאיפתם לעולם אינו אלא שמירת החוקים; שכן לחלוק על מורי החכמה שהם כרוכים אחריה נחשב בעיניהם למידה טובה. תורה זו הגיעה (רק) אל אנשים מועטים, אם כי לראשונים במעלה" (מלחמות, ספר ב' ח יג). לדעתם, רק ל'כתוב' יש תוקף, וגם להם ניתנה האפשרות 'לקרוא' את הכתוב ולהבינו על פי דרכם.
המחלוקת עם הצדוקים על 'ממחרת השבת' תפסה מקום מרכזי בעימות. באופן פרדוכסלי הצטייר שכביכול הצדוקים חרדים יותר מחכמים לקדושת השבת, שכן לשיטתם אין מצב שקצירת העומר תחול בשבת.
המחלוקת הגיעה לכדי כך שהצדוקים אף ניסו להטעות את בית הדין הגדול בקידוש החודש כדי שחג הפסח יחול בשבת והקצירה במוצאי שבת. על כן: "משקלקלו הבייתוסים התקינו (חכמים א.ש.) שלא יהו מקבלין (עדות על החודש א.ש.) אלא מן המכירין" (ראש השנה כב א).
כדי להבליט את דעת חכמים על 'ממחרת השבת' התקיימה קצירת העומר ברוב עם, בהפגנתיות, גם כשחלה בשבת. במהלכה היה הקוצר מכריז שלוש פעמים על כל שלב ושלב, וכל הציבור היה עונה לו בקול רם (משנה מנחות י ג).
חכמים הצליחו להביא ראיה מפשט הכתובים לשיטתם ואז הוכרעה המחלוקת: "ודחו אותן, והלכו להן בייתוסים מכח הפסוקין על כרחן, וחזרו בהן" (רש"י תענית יז ב). (כנראה בתקופת 'שלומציון המלכה'). ובימים אלה קבעו חכמים מועד מיוחד שאין מספידין בו (מגילת תענית א).
לאחר החורבן הצדוקיות נעלמה, ולא היתה לה המשכיות.
הרב קוק זצ"ל ראה חשיבות גדולה ורלוונטית לבאר את יסודות המחלוקת על תוקף הפרשנות האותנטית של התורה, דווקא בשעה שעם ישראל מתחיל לשוב לארצו: "הננו חייבים חובה כפולה לפשפש באוצרותינו העתיקים לדעת מה היו אלה הזרמים אשר היו בחיינו הכלליים מאז. כי רק על ידי הידיעה הזאת נוכל לכוון את המשקל, לדעת איזה זרם הוא עצמי ומקורי לנו, ומתוך כך גם נצחי בטבעו ונותן לנו תקומה וכו'" (מאמרי הראיה ח"א 177).
(אמור תשפ)