יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לבסוף תפילת שמונה עשרה, אומרים אנו את הבקשה: " אלוקי, נצור לשוני מרע , ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תידום". מה מהות התפילה ומה ההסבר לשלושת חלקיה?
המפרשים מסבירים כי קיימים שלוש תבניות שונות של לשון הרע.
הראשונה היא דיבור לשון הרע ללא שום סיבה. הוצאת שם רע במטרה להרע ותו לא. זו הצורה הגרועה ביותר של לשון הרע. אנו מבקשים בתפילה מהקב"ה שינצור את לשוננו מרע וימנע מאיתנו את החטא הקשה הזה.
השנייה הינה הוצאת שם רע לזולת, אדם פשוט או איש ציבור, תוך שכנוע עצמי שאנו עושים זאת לשם שמים, או כדי לשמור על החוק או הדמוקרטיה. בנושאנו את שם חופש הביטוי לשווא אנו מוציאים שם רע ומנקים את נפשנו מהמעשה. אנחנו לכאורה לא באמת רעים. פה אנו מבקשים שה' ינצור את שפתנו מהרמייה העצמית הזו.
השלישית הינה הוצאת שם רע בתגובה למה שאומר עלינו הזולת. אם האחר 'מלכלך' עלי אזי אני אשפוך עליו קיתונות של רותחין. לא אשאר פראייר. פה אנו מבקשים מהקב"ה לתת לנו את הכח לידום , לשתוק ולא להגיב.
פרשת מצורע נקראת בפי חז"ל "תורת מוציא שם רע". התורה רואה את הוצאת שם רע כעבירה העיקרית שמרסקת את החברה היהודית מבפנים. עבירה זו הינה עבירה שגורמת לצרעת, למחלה שמוציאה את האדם מן המחנה.
מי שדבק בלשון הרע מתוך גבהות לב, מוצא עצמו מחוץ למחנה. כשחלק גדול מהציבור נוהג כך, הרי שהמחנה כולו מתרסק ומכאן לחורבן הבית המרחק קצר.
המדרש מספר על רוכל שהסתובב בעיירה והציע למכור מתכון לחיים טובים וארוכים. המתכון היה שלשת הפסוקים מתהילים " מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב , בקש שלום ורודפהו".
ר'ינאי התרשם מאד מתפיסתו החדשנית של הרוכל. מה היה כל כך מעניין ומסעיר בדבריו?
כנראה שהבנת ר' ינאי את הפסוקים בתהילים הייתה שצריך גם וגם. גם לנצור את לשוננו מרע, גם לסור מרע וגם לעשות טוב. גם לבקש שלום וגם לרדוף אותו. כשננהג על פי כלל "הטיפים", נזכה לראות את ימינו בטוב.
בא הרוכל הפשוט ומחדש כי עבירת לשון הרע בה הכל מתחיל ובה הכל תלוי . לכן, אם נסור מרע וננצור את לשוננו ממילא נעשה טוב. אם נעשה טוב ממילא ישרור השלום בתוכנו. זהו תהליך טורי של מצווה הגוררת מצווה. וזאת תורת בין האדם לחבירו "על רגל אחת".
אנו קוראים את פרשת תזריע מצורע בין יום השואה ליום הזכרון לחללי צה"ל. אלו ימים של חשבון נפש אישי ולאומי וימים של חיבור כלל חלקי העם סביב ימי הכאב והזכרון , שעדיין נמצאים בקונצנזוס.
לאחרונה חגגנו את חג החירות בו הבנו שכוחנו לחירות הינו באחדותנו , גם עם מחלוקות רבות בתוכנו.
אנו צריכים להכיל את המחלוקות ולהתפלל כי נרחיק עצמנו מהוצאת שם רע, הוצאת ציבורים מהמחנה ושנאת חינם שהיא מחולל החורבן.
אחרי שזכינו בחירותנו בפסח אנו מציינים את השואה. האובדן העצום של דור הורינו ושל עם ישראל כולו. מבינים אנו בכאב את פשטותו של הפסוק "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". כדאי שנפנים גם היום כי כששונאינו מכריזים על רצונם להשמיד את מדינת ישראל, הם מתכוונים לכך.
ביום הזכרון שוב מבינים אנו בכאב ובגאווה את הקרבן העצום שעם ישראל מקריב בכל דור ודור כדי לאפשר לנו מדינה יהודית וכח מגן . מבינים אנו בכאב את מחיר הדמים שנדרש בכל דור.
אולם ימים אלו גם מאפשרים לנו לומר בגאון ובביטחון כי "לעולם לא עוד" עם שלשה צווים. לעולם נזכור, לעולם מדינת ישראל לא תאפשר שנית אנטישמיות והשמדת יהודים בשום מקום בעולם, ותמיד נמשיך לבנות וליצור במדינת היהודים.
(תזריע מצורע תשעז)
