עצב ושמחה בחיי העם

שמואל (מולי) יסלזון
ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר

"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל" (ויקרא, ט, א).
פרשתנו פותחת ביום השמיני לימי המילואים בהם חנכו הכוהנים את עבודת המשכן. בו ביום מתו שני בניו של אהרון הכהן , נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה אשר לא צוו.
בעלי המדרש קשרו בין לשון פתיחת הפרשה "ויהי ביום השמיני.." לבין מיתת שני בני אהרון.
ויקרא רבה פרשה יא סימן ז:
"שמעון בר רב אבא בשם ר' יוחנן אמר:
כל מקום שנאמר 'ויהי' משמש צרה ושמחה, אם צרה אין צרה כיוצא בה אם שמחה אין שמחה כיוצא בה
אתא (בא) ר' ישמעאל עבדה פלגא (חילק את המאמר) :
כל מקום שנאמר 'ויהי' – אין שמחה, 'והיה' – אין צרה…
אתיבון ( הקשו): 'ויהי ביום השמיני'?
אמר להן: אף היא אינה שמחה שבאותו היום מתו נדב ואביהוא".
במדרש מפורטים פסוקים רבים הבאים לבחון את קביעתם של התנאים. ר' שמעון בשם ר' יוחנן טען כי כל מקום שנאמר "ויהי" משמש לעיתים צרה גדולה ולעיתים שמחה גדולה. חלק עליו ר' ישמעאל ואמר כי לשון "ויהי" משמשת רק במשמעות של "אין שמחה" , ולשון "והיה" – משמשת רק במשמעות "אין צרה". כמקרה מבחן, מובאת הפתיחה לפרשת שמיני, אשר לכאורה צריכה לסמל שמחה גדולה, בעצם חנוכת המשכן, אולם לשון "ויהי", מחמת מיתת בני אהרון, מרמזת לצרה גדולה ואין שמחה.
חכמים דרשו את לשון המקראות, וביארו פירושי המילים ולשונות המקרא על פי מסורות שהיו בידם.
וכך דרשו בפתיחת פרשת שמיני:
"ר' תנחומא ור' חייא אמרין ורבי ברכיה בשם ר"א המודעי – המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה, בכל מקום שנאמר "ויהי בימי" אינו אלא צרה …
אחת הדוגמאות המוכרות , מופיעה בפתיחת מגילת אסתר 'ויהי בימי אחשוורוש' ודרשו במדרש:
מה צרה הייתה שם? שנגזר להשמיד להרוג ולאבד. ומבאר המדרש פסוק נוסף בנביאים,
' ויהי בימי אחז בן יותם' (ישעיהו, ז), מה צרה הייתה? ארם מקדם (מלפנים) ופלשתים מאחור.
משל למלך שמסר את בנו לפדגוג (מחנך) והיה הפדגוג שונא אותו, אמר: אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מחייב ראשי למלך, אלא הריני מושך את יונקתו ממנו והוא מת מאליו, כך אמר אחז: אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, כך אמר אחז: אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין תורה, אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם.
מה עשה? עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות ….כיון שראו הכול שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו הכל צווחין: 'ווי ווי , ויהי בימי אחז'".
בימי אחז, ישראל היו בצרה גדולה, ארם ופלישתים תקפו את ישראל. אולם מסתבר כי שורש הצרות הגדולות נעוץ במעשהו של אחז, בהשבתת מקור יניקתם של ישראל וניתוק אחיזתם במסורת אבות. בתחכום רב הבין כי רק בהשבתת ילדים ממסורת הדורות ניתן יהא לנתק את ישראל ממקור עוצמתם, ולגרום לכך שלא תהא שכינה בארץ.
משך דורות רבים הבינו שונאי ישראל, כי על מנת לפגוע פגיעה אנושה בכוחם של ישראל, יש לנתק אותם ממסורת אבותיהם.
בין פורים לפסח, בין כלייה גשמית, לגאולה משיעבוד ויציאה לחירות עולם, ניצב עם ישראל איתן בפני רוחות רעות המנשבות, ולא יכולות לו. חיי העם שזורים עצב ושמחה, הן בחנוכת המשכן והן בתקומת ישראל בארצו, בחנוכת משכן העם על אדמת ישראל, בהקריבו מיטב בניו על מזבח העם והארץ. שזירה זו ניכרת בהצמדת יום הזיכרון ליום העצמאות, במעבר חד מאבל ויגון לשמחה, בצדקת דרכנו ובעמידה איתנה לשמירת ערכי עמנו ומולדתנו.
(שמיני תשעז)