הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מושגי הטומאה והטהרה שייכים לאותו תחום שרבינו סעדיה גאון זצ"ל הגדיר כמצוות השמעיות. לאמור: אין מקום לחפש בשכל האנושי את ההכרעה מפני מה תופעות ביולוגיות מסוימות נחשבות כטמאות. קביעה זו מאוששת על ידי העובדה שאף שאנו מוצאים את עבודת ד' בהיקפים גדולים מאוד כבר בספר בראשית, בתחומים רבים ומגוונים, אין אנו מוצאים את ההתנהגות לאור טומאה וטהרה. לא זו בלבד, אלא שאנו רואים בעליל כי אין קשר להיגיינה או להסברים רציונאליים אחרים לדינים אלה. מכל התופעות הביולוגיות, דווקא צרכיו של אדם, שהם הבעיה הקשה ביותר בתחום האסתטי וההיגייני – אינם גורמים לטומאה; גם בדיני צרעת אין הצרעת מטמאת מצד עצמה, אלא רק לאחר שהכהן הורה שהנגע טמא, והמשנה אף מלמדת כי כאשר מדובר בחתן או בשמחת הרגל – דוחים את בוא הכהן, כדי שלא להשבית את השמחות. זוהי אפוא תורת ד', המלמדת אותנו כי לחלק מהתופעות הביולוגיות יש משמעות הלכתית עמוקה, שאנו מחויבים לחיות לאורה באופן המוחלט.
אמנם, במשך הדורות נעשו ניסיונות שונים להבין את קצות דרכיה של תורה. חלק מהראשונים ביארו כי מצוות טומאה וטהרה נועדו כדי דווקא להרחיק את האדם מן הקודש. אילו היה אדם רשאי להיות כל הזמן במקום הקודש – הייתה נוצרת שחיקה בהתרגשות הגדולה של הנוכחות הא-לוהית, ועל כן הקב"ה מרחיק את האדם מהמקום הקודש, כדי שהתשוקה והגעגועים יתעוררו מחדש, ובשל כך תהיה הופעה מחודשת בהתקרבות אל הקודש; חלק מהראשונים ביארו את יסוד דיני טומאה וטהרה כחלק ממגמת התורה להרחיק את האדם מן המוות. כל מושגי הטומאה קשורים בציר חיים – מוות, למן טומאת מת, דרך טומאות היוצאות מגופו (כולל טומאת יולדת), ועד לטומאת שרץ, לגברים ולנשים, והדבר מעצים את חיבורה של התורה לחיים, ואת התביעה כי נממש את הקשר עם הקב"ה לא על ידי דרישה אל המתים – בין חיצוניים לנו ובין שהם חלק מגופנו – אלא דרך עץ החיים; כבר בדברי התנאים אנו מוצאים את הרצון לקרב את איסור הנידה ואת דיני טהרת המשפחה לעולמו של האדם, וגם שם מדובר על חידוש – אם כי של הזוגיות: "תניא היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה ? מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (נדה לא ע"ב). ברם, לעולם עלינו לזכור כי ניסיונות קירוב המושגים אל השכל אינם מבטלים את היסוד השמעי של מצוות אלו, וביסודו של דבר מדובר במצוות שלא היינו מגיעים אליהן בשכלנו, אלא רק מכוחה של ההתגלות הא-לוהית. לפיכך, צריך גם להימנע מלבחון האמנם (לדוגמה) דיני טהרת המשפחה מעצימים את הזוגיות או מציבים קשיים. סביר להניח כי לעתים כך ולעתים כך, כי יש זוגות שכך ויש זוגות שכך, אך כל דיון מסוג זה אינו רלוונטי בשעה שאנו עוסקים במצוות שמעיות.
פרשת השבוע היא אפוא הזדמנות לחדש את ברית הקודש שבינינו ובין הקב"ה, ואת טהרת המשפחה על רבדיה השונים, ולשוב למקור העליון של מצוות אלו. אלה המצוות שהקב"ה ציווה עלינו בתורתו, ואנחנו באנו בברית "נעשה ונשמע" עם ריבונו של עולם, וקבלנו על עצמנו את מלוא רוחב הנאמנות העמוקה לדבר ד' ולתורתו. קבלת עול מלכות שמיים כוללת בתוכה גם את קבלת עול מצוות, ובתוך זה את ההליכה המלאה בדרכה של ההלכה בדיני טהרת המשפחה.
(אחרי מות תשעו)
