'אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן הדממה'.
תכונת השתיקה הפכה להיות לנדירה יותר ויותר במחוזותינו. הזמינות של המקלדת, המחשב, הטלפון, המסך, המיקרופון והרשתות החברתיות- כל אלו הפכו את השתיקה לכמעט בלתי אפשרית. לכל אחד יש מה להגיד בכל רגע נתון על כל נושא שבעולם- ומלא חלל האוויר במלל אין סופי כמים לים מכסים. לכל אחד יש צורך להגיב, לפרשן, לתקוף, להכריז, לדבר, לשלוח מסרון ולטקבק- והשתיקה מאין תימצא.
תכונות רבות אנו לומדים מהאבות והאימהות, וממייסדי האומה- חסד, אמונה, הכנסת אורחים, אהבת ישראל, מסירות וכן הלאה. על שלל התכונות הללו מתווספת השבת על ידי אהרון הכהן התכונה שכל כך חסרה לנו בעת הזו- השתיקה – 'וַיִּדֹּם'.
המשוררת זלדה בחרה לתת לאחד משיריה המפורסמים את השם – 'שתיקה כבדה'. נעמי שמר התבססה על המשפט המיוחס לרבי מנחם מנדל מקוצק- כשכתבה את השיר 'אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן הדממה', והזמר קובי אפללו בשירו המפורסם 'בא מן השתיקה' גם הוא עוסק בתכונה הזו-
'כל אשר אני אומר עכשיו, זה עוד ירגיש בכל מצב
כמו שאלה שקטה , עוד השיר המתנגן באור
בצליל מיתר שירת מינור, זה בא מן השתיקה. '
למה כל כך קשה לנו לשתוק? כי השתיקה שייכת למשפחת הענווה והגבורה. כי כדי לשתוק צריך הרבה יותר כוחות נפש ועוצמות מאשר לדיבור. כי רק מי שענווה גדולה היא חלק מובנה באישיותו, מסוגל להתבונן, לחשוב ולשתוק, מבלי הצורך להגיב מיד, לומר את דעתו ולהחצין את המתחולל בקרבו פנימה.
העולם מלא בדיבור ובהחצנה. והשתיקה הנדירה כמו יהלום מיוחד- באה ממקום עמוק של הפנמה, הקשבה, רגישות והבנה.
הצורך הזה של רבים- עיתונאים, פרשנים, פוליטיקאים וסתם עמך- להגיב על כל דבר, לדבר כל היום, לצייץ בטוויטר כל שנייה, ולהעלות פוסט בפיסבוק עובר פעמים רבות את גבול הטעם הטוב, וגובל בהתנהלות על גבול ההזויה. מעטים הם היודעים את עוצמת סוד השתיקה.
גדולי ישראל הרבו לדבר דווקא בפרשה זו העוסקת באילו דברים אסור להכניס לפה מטעני כשרות- על חשיבות הדברים היוצאים מן הפה- לשון הרע, ורכילות ודומיהם דיבורי הסרק. הם ביקשו לכוון את האדם לדיבור רק בעת הצורך, וגם אז לאחר סינון של נפה אחר נפה, וגם אז רק מה שהכרחי, ושוב ושוב הכווינו את האדם אל השתיקה, כמילותיו של שמעון בנו של רבן גמליאל בפרקי אבות- 'שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא'.
מול שטף המלל המציף את חלל האנושות ניצבת מלאת עוצמה דמותו של אהרון, דווקא בשעת המשבר הקשה ביותר עבורו, אל מול גופות שני ילדיו- וכולו שתיקה ודממה. דממה שכולה תעצומות, ענווה וגבורה.
(שמיני תשעז)
וזועק יותר מן הדממה
השארת תגובה