"כזה ראה וקדש"

ישי אילן, עו"ד

"… הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים' (שמות יב א-ב).
ומפרש רש"י "נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש, והראה לו [הקב"ה] באצבע את הלבנה ברקיע, ואמר לו: 'כזה ראה וקדש'". פרשנותו של רש"י מבוססת על הגמרא (רה"ש כ .). מכאן נולד הביטוי "כזה ראה וקדש" .
המימרא "כזה ראה וקדש", כלומר – ראה ופשוט פעל בהתאם, רלוונטית מאוד לכל דרך הגאולה של חג הפסח.
רק חודש מפריד בין חג הפורים לחג הפסח. אולם בין דרכי הגאולה של שני החגים הללו, שהאחד מדאורייתא והשני מדרבנן, הבדל עצום. למעשה מדובר בשתי דרכים של גאולה השונות מהותית זו מזו.
כל גאולת חג הפסח מתאפיינת בפסוק שאותו אומר ה' למשה על שפת הים "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון", כלומר הכל זו מלחמת ה'. עם ישראל פאסיווי לגמרי בכל הליך הגאולה של יציאת מצריים. כל שנותר לו הוא רק להסתכל.
לעומת זאת במגילת אסתר הסיפור שונה לחלוטין. עם ישראל, פעיל מאוד. החל במרדכי ואסתר וכלה ביהודים שעומדים על נפשם ונלחמים. דווקא ה', הוא זה אשר לא מופיע במגילה כלל ואנו מודים לו על התערבותו הנסתרת בהצלה.
בפיוטו היפה של ר' אלעזר הקליר מופיעים אירועים ניסיים נוספים שנעשו בפסח, כמבטא שפסח הוא סמל לגאולה בכל הדורות. הבולטים שבהם – ישועת גדעון במלחמת מדיין בה הקרב המכריע (לא המרדף) מוכרע ללא כל לחימה אנושית כאשר כל ה – 300 רק מריעים "חרב לה' ולגדעון" אבל אינם נלחמים וכן מפלת סנחריב בה הישועה מתרחשת כנס מוחלט ללא כל מעורבות אנושית.
דומה שמהאמור לעיל יש ללמוד כך :
מגילת אסתר היא התנ"ך של הגלות. דרך השתלשלות המאורעות שבה הקב"ה מתערב להצלת עם ישראל בהסתר פנים, היא זו שמאפיינת את התערבות ה' למען עם ישראל בעת שהוא בגלות, והמסר שבקביעת זכרון הנס לדורות הוא – שגם על ישועה שנעשית בדרך זו יש להודות לה' בדיוק כמו על ניסים גלויים כפי שהיו בפסח, אולם בה במידה שומה עלינו לא לאבד את התקווה והציפיה שהקב"ה ישוב ויגאל אותנו בדיוק כפי שהייתה גאולת הפסח, בניסים גלויים ובלא צורך במעורבות אנושית ויקוים בנו " ה' יילחם לכם " ואנו נהיה בבחינת כזה ראה וקדש". נראה, נשמע, אך ניוושע ממעשה ה'.
לא מן הנמנע כי הכלל של "30 יום לפני החג דורשין בהלכות החג", אף כי בפשוטו וודאי נועד ללימוד הלכות החג בהיבט של כשרות וכו', לכל הפחות אלגורית יש בו בכדי לאפשר לנו להתכונן למעבר החד מגאולה נוסח המגילה – בהסתר פנים ומתוך מעורבות אנושית גדולה, לגאולה, או יותר נכון לציפייה לגאולה שהיא נס מוחלט ובהעדר מעורבות אנושית כפי שהיה בפסח וכפי שאנו מקווים לעתיד לבוא שהקב"ה יבוא ויגאלנו בקרוב בניסים גלויים ויקוים בנו האמור במסכת ראש השנה (י"א עמ' א): "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל"
(ויקרא תשעה)