בואו איך שאתם – ליל הסדר אליו אפשר להגיע גם כשעצובים

ליל הסדר מסמל משפחתיות יותר מהכל, מה שמדגיש עוד יותר את החסר אצל משפחות שחוו אובדן, שבשולחנן כיסא ריק. כבר 17 שנה שבכל פסח מתקיים ליל סדר שמאחד את כל מי שבביתו כיסאות מיותמים, ללילה שלא כולו מרור

כשתהילה פרידמן הייתה בת 14, היא הייתה עדה לפיגוע בו מחבל דרדר את קו 405 לוואדי שמול קריית יערים. 26 אנשים נרצחו בפיגוע ששינה את חייה לנצח. "עשיתי קייטנה לילדים ולקחתי אותם לכרם מול הוואדי. בהתחלה חשבנו שהייתה תאונה קשה אבל הסתבר שזה פיגוע. רצתי יחד עם בחורי הישיבה לחלק מים ולראות מה אפשר לעשות וראיתי מראות קשים. שעות הייתי מסומרת על הכביש. החוויה שלי מהפיגוע הייתה הרבה אזלת-יד ורצון מאד גדול לעזור. לראות טרגדיה מול העיניים בלי היכולת לעשות משהו, לראות גופות, זה ממש זעזע אותי קשות. שנים אחר כך הבטחתי לעצמי שאעשה משהו, כשאוכל", היא מספרת.

את ההבטחה הזו תהילה לא שכחה. כשפרצה האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 כבר הייתה נשואה ואם לשניים ובעלת עסק למשלוח עוגות – אנשים מרחבי העולם שבחרו לשלוח ליקיריהם בארץ חבילות שי ועוגות. העסק היה מבוסס עם קהל של אלפי לקוחות. המורל בארץ בעקבות הפיגועים היה קשה. היא החליטה לשלוח מייל ללקוחותיה בהצעה לשלוח מסריי אהבה ותמיכה. את כל המסרים שקיבלה אגדה לחוברת שחולקה יחד עם מאפינס ושוקולדים לפצועים בבתי החולים, אליהם הוסיפה את מספר הטלפון שלה במידה ומישהו צריך עזרה. את כמות הטלפונים שקיבלה גם היא לא צפתה.

תהילה: "זה היה אירוע מכונן כי חזרו אלי יותר מ-100 שיחות טלפון עם כל מיני בקשות של קטועי גפיים שביקשו כסאות גלגלים, מחשבים ניידים, מעקות לאנשים שלא יכלו לחזור הביתה אחרי פציעות וקטיעות מפיגועים. הבנו שיש פה בקשות לגיטימיות שזקוקות למענה. שלחתי מיילים ללקוחות שלי, שמי שרוצה לעשות מצווה שישלח כך וכך, ורצנו בין הלקוחות לבתי עסק בארץ, מהחברה לבית הפצוע, שנה אינטנסיבית של הרבה מאד סיוע מתוך המשרד. בסופו של דבר בינואר 2003 החלטנו לייסד את ארגון "ידידי נאוה", על שם סבתי שנפטרה בסוף 2001, ניצולת שואה ושחקנית מפורסמת- נאוה שאן. לא היה לנו צל של מושג שהארגון יתפקד עד עצם היום הזה. לצערנו אנחנו עדיין בפנים".

"ראיתי מראות קשים. שעות הייתי מסומרת על הכביש. לראות טרגדיה מול העיניים בלי היכולת לעשות משהו, לראות גופות, זה ממש זעזע אותי קשות"

ליל סדר של תקווה

במקביל להקמת הארגון התרחש הפיגוע הנורא בליל הסדר במלון פארק בנתניה בו נרצחו 36 אנשים, פיגוע שתפס את כולנו בבטן הרכה. אז החליטה תהילה לעשות משהו לזכר הנרצחים באותו פיגוע והפצועים. להגיב בדרך של אהבה ואחדות מול הטרור.

אצל משפחות שחוו אובדן, השבתות והחגים כבר אינם כשהיו. בשולחן השבת והחג שלנצח לא יחזור להיות כשהיה, נותר כסא ריק.

תהילה: "בשנה שלאחר מכן הצענו למשפחות הפצועים ולמשפחות השכולות להצטרף לליל סדר שיעביר מסר של אחדות, הזדהות וסיוע אחד לשני כעם שמקדש את החיים. מתוך זה קם המיזם של ליל הסדר למשפחות שכולות, פרוייקט 'הכסא הריק'".

מאז, כבר 17 שנים שבעמותת ידידי נאוה עורכים את הסדר עבור המשפחות שחוו אובדן. חוי ארנפלד ותהילה פרידמן מקדישות את חייהן לכך שמשפחות שחוו אובדן לא יצטרכו להתמודד לבדן עם הכסא הריק.

מה שלא יחזור

"איך הופכים כאב ואובדן של אנשים, לחווייה של אחדות ונחמה? איך מגייסים אנשים טובים ומסורים לאחרים ומחברים אותם יחד סביב שולחן אחד? ואיך מצליחים להחליט לשמוח בחג למרות שהלב מתכווץ מגעגוע וזכרון למה שלא יחזור? נראה שהתשובות לכך הן תמצית כל הארגון המבורך של ליל הסדר המיוחד הזה שזכינו כולנו לחגוג". את המילים המרגשות האלה כתבה הדס מזרחי, שבעלה ברוך הי"ד נרצח בשנת 2014 כשהיו בדרך לחגוג את ליל הסדר בבית משפחתם בקריית ארבע.

זו השנה שלישית ברציפות בה הדס ומשפחתה בוחרים שלא לנסוע למשפחה הקרובה לסעודת ליל הסדר ולהתמודד עם "הכסא הריק" של ברוך, ונוסעים לחגוג את ליל הסדר עם עוד כ-40 משפחות בפרוייקט 'הכסא הריק' של עמותת 'ידידי נאוה'. "היו חששות אבל לא הייתה ברירה, לא רציתי לנסוע שוב להורים או לאחותי", משתפת הדס.

השנה הדס מהווה כבר חלק מהצוות הלא רשמי של הפרוייקט. היא תומכת ועוזרת למשפחות החדשות שמגיעות. "צריך להבין, כשיש פיגוע ומישהו מבני המשפחה נרצח- כל המשפחה נרצחת איתו, הכל נשבר, לא חוזר להיות אותו דבר. עזבתי את העבודה, רוצים רק לברוח מהעבר ומכל מה שהיה לך", היא אומרת. "אני באה לעזור ולתמוך במשפחות, שאומרות לי שאם לא היה הסדר הזה הם לא היו עושים סדר, לא היו קמים מהמיטה. החגים לא אותו דבר, החיים מפסיקים. אני מגיעה לסדר עם דמעות וכאב אבל אני מסתכלת קדימה בבחירה בחיים ובהמשכיות, רוצה להזכיר לילדים שהחגים ממשיכים והם שמחים".

"כשיש פיגוע ומישהו מבני המשפחה נרצח- כל המשפחה נרצחת איתו, הכל נשבר, לא חוזר להיות אותו הדבר. רוצים רק לברוח מהעבר"

אסור להפסיק

חוי ארנפלד עבדה בעמותת נאוה, וכיום היא עורכת בהתנדבות מלאה ומדי שנה את פרוייקט "הכסא הריק". "זו זכות! יש המון סיפוק והרגשת שליחות ובאמת אין לנו את הזכות לוותר על זה כי אף ארגון אחר לא עושה ליל סדר משותף ולכן זו אחריות גדולה. אם אנחנו לא נעשה אז לא יהיה למשפחות איפה להיות ועכשיו זה ימים קשים ומרגשים", היא אומרת. "את רואה מה כל אחד מספר ופשוט נשבר הלב. מישהו מהקבוצה כתב: 'איבדנו השנה את אשתי, אם ארבעת ילדיי באופן פתאומי. פסח לדעתי הוא חג בלתי אפשרי למשפחת השכול, החוסר המורגש של עקרת הבית, היעדרותה של האמא. ליל סדר עלול בקלות להיות לילה של חוסר סדר מוחלט. ארגון נאוה הופך את החג הזה למשהו שהוא בגדר האפשרי ושניתן לחגוג אותו'. כל משפחה והעולם שלה, הכאב והחוסר. כשהם מסיימים את האירוח אנחנו רואים אותם עם יותר כוח אחרי שהם שיתפו והיו ביחד וזה נותן דרייב לעשות הכל כדי שזה יצליח".

תהילה: "כל כך הרבה הורים סיפרו לי לאורך השנים על החג הזה שהוא לילה שכולו מרור, אבא שאוזר כוחות לעשות קידוש ואמא בחדר השינה בוכה. ילדים שבחרו ללכת לחברים במקום לשבת עם ההורים כי זה בלתי אפשרי עם העיניים הדומעות של ההורים. ילדים קטנים שאין להם את האבא לשאול מה נשתנה, הרבה כאב".

חוי: "המשפחות השכולות ראויות להצדעה. כל מי שקם בבוקר, יוצא מהשמיכה ובוחר להמשיך- זו גדול עצומה, ואני מתרגשת כל שנה מהמשפחות החדשות שמגיעות ונותנות בנו אמון והזדמנות להוכיח. אלמן טרי שבוחר, למרות שיש לו עוד אופציות, דווקא לבוא ולחגוג איתנו, עם הילדים, זו זכות ואחריות גדולה ואני שמחה שאני יכולה לעשות את זה".

"הרבה פעמים אם בני המשפחה באים עם מצב רוח לא טוב לחג, הם מרגישים שהם מחריבים את הסדר למארחים שלהם שטרחו בשבילם, וזו הרגשה לא נעימה. אצלנו יש מקום לכל הרגשות"

צריך אנרגיות כדי לחייך

בפרוייקט השנה ייקחו חלק 200 אנשים שמהווים כ-40 משפחות. 40 משפחות שבלילה הכי משפחתי בשנה, בוחרות להגיע ולחגוג יחד.

מי שתשתתף השנה בליל הסדר הזה לראשונה, היא יעל שבח, אלמנתו של רזיאל הי"ד שנרצח לפני כשנה וחצי בדרכו לחוות גלעד. רזיאל ויעל הינם הורים לששה ילדים כשהגדולה בת 12 והקטן בן שנתיים. לפרוייקט הם הגיעו דרך הוריו של רזיאל שבחרו השנה לקחת חלק.

יעל: "ליל הסדר הוא חג של אבא וילדים, אבא שמספר על יציאת מצרים. מבחינתי חגים בכלל ופסח בפרט זה זמן בו מודגשת ביתר שאת תחושת האין, בו הנוכחות המאוד משמעותית של רזיאל בולטת בחסרונה".

לליל הסדר הזה מגיעה יעל עם חששות יחד עם תחושת מעטפת נעימה ותומכת. "הילדים מקבלים תחושה שיהיה להם כיף ונעים. מקווה שהם ייהנו". היא משתפת.

מעבר לסעודת החג, יצרו עבור המשפחות פלטפורמה של תמיכה רגשית: "כמה אנרגיה שמה משפחה שכולה שהולכת להתארח כדי לחייך עם כולם כשהיא מרגישה כזה חסר גדול ורצון לבכי? או הפוך, כאלה שהולכים עם פאסון של שמחה וצחוק כדי שלא ירגישו. יש המון אנרגיה ששמים במקומות הלא נכונים ופה נכנסים כולם יחד, מי שרוצה לבכות בוכה מי שמרגיש שהוא עצוב או שמח- הכל מתקבל. כל אחד מתנהג עם החסר בדרך שנכונה לו ומתוך זה מתאפשר משהו גדול בערב הזה", אומרת תהילה.

חוי מוסיפה: "אנחנו מנסים מחד להביא אותם למקום אחר ומנגד להיות במקום שהם יודעים שהאנשים מסביב עוברים את אותה ההתמודדות כי הרבה פעמים יש לנו אלמנות שאומרות 'אנחנו מגיעים להורים, ויש לנו משפחה מהממת ואחיות וגיסות וכו' אבל בסוף, בקידוש, כל אחת עומדת עם בעלה ואני היחידה שעם כל העזרה והאכפתיות- אני לבד'. הרבה פעמים משפחות משתפות שאם הם באים עם מצב רוח לא טוב הם מרגישים שהם מחריבים את הסדר למארחים שלהם שטרחו, ניקו ובישלו בשבילם, וזו הרגשה לא נעימה. אצלנו יש מקום לכל הרגשות, כולם עוברים את אותה התמודדות, כולם עם אותו קושי. מותר לבכות, לצחוק, לעשות הכל. זה לא כמו לשבת בבית שאם מישהו מצוברח אז כל הסדר הולך, זו קבוצה גדולה והרבה מתנדבים ויש את השירה והשמחה והאנרגיות, מה שלא נותן להם לשקוע".

"לא רצינו שתהיו לבד"

על מנת שהפרוייקט יצא לפועל מידי שנה, נפתח מימון המונים לגיוס תרומות.

תהילה: "יש אמירה בזה שכל כך הרבה אנשים משתתפים ותורמים. המשפחות השכולות עוקבות אחרי הגיוס שלנו ויש בזה משהו מאד מחמם את הלב לראות שחושבים עליהם. מדובר במאות ואלפי אנשים שבעצם תרומתם אומרים 'חשבנו עליכם, לא רוצים שתהיו לבד עם הכאב והאובדן בלילה הכי משפחתי של השנה'. יש משהו יותר נפלא מזה במובן הזה של היכולת של כל כך הרבה אנשים לתת מסר כל כך חשוב?".