ברית ומילה

הפטרת יו"ט ראשון של פסח עוסקת בהרחבה בסוגיית "ברית המילה".
מבט חקרני בצירוף המילים "ברית" ו"מילה", מביא אותי להתעכב על כוחן של המילים ( words) בחוויה האנושית ויכולתן ליצור קשר וברית: בין אדם לעצמו, בין אדם לזולתו וגם בינו ובין בורא העולם.
אנו נבראנו מדַבְּרים. כושר הדיבור והכתיבה מבחין ביננו לשאר יצורי העולם ודוממיו ומאפשר לנו לתקשר ולבטא רשמים, עובדות ורעיונות. "המילה מעניקה למחשבה את קיומה", אמר שפינוזה.
בחדר הטיפול מתחדדת משמעותן של מילים, ונחשף מטען היסטורי, רגשי והתנהגותי הצמוד אליהן. ניתוח של מצבים ואמירות שונות ממחיש את כוחן של המילים לעצב מציאות, לקרב ולהרחיק, לרומם ולהשפיל, לברוא ולהחריב.
לדוגמא:
"אני" – ישנם אנשים שפותחים בכינוי זה כל משפט והוא גולש מפיהם בשטף ובקלות. לאחרים נדרש זמן ומאמץ על מנת לאפשר למילה זו מרחב ותנאי גידול מתאימים.
"אמא" "אבא" – כינוי זה, מבטא זהות, כמיהה ואחריות רבה. לא פעם, כרוכות בו תפילות, אכזבות, רגשי אשמה, געגועים ודאגה.
"סליחה" ו "תודה"– רוך וקשב טמונים במילים אלה, כשהן נאמרות בכנות וענווה. אמירתן וגם קבלתן מסוגלות להפוך עולם על צירו, לרפא פצעים, להעניק הזדמנות לשינוי.
"לא" – מילה של גבול. לעיתים חוסמת ופוגעת בדימוי העצמי, בזוגיות, בקריירה. אך יכולה להוות גם מראה, אתגר או נקודת מפנה המצריכה "חישוב מסלול מחדש".
שלושה מפגשים של יהושע עם הקב"ה מתרחשים בהפטרה והם קשורים בכריתת ברית עם הקב"ה ובהסרת עוּלה של "מִצְרַיִם" מעל עם ישראל: "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת-חֶרְפַּת מִצְרַיִם, מֵעֲלֵיכֶם" (יהושע, ה', ט').
לעניין כוחן של מילים, אני לומדת כי עוצמתה של מילה טמון גם בהיעדרה – המילה ברית, אינה נזכרת ולו פעם אחת בפסוקים, ועם זאת – "רוחה" ומשמעותה שורה על הטקסט כולו.
מסר נוסף, קשור להיפוך אפשרי במשמעותה של מילה: המילה מִצְרַיִם, נקשרה בהיסטוריה היהודית עם צרה, חרפה ושפל מוסרי. בהתערבותו של בורא עולם הוסרה "חרפתה" והיא הפכה למילת זיכרון ועדוּת, ולצו המורה על ראית האחר וצרכיו ועשיית חסד עמו.
"עֲשֵׂה לְךָ, חַרְבוֹת צֻרִים; וְשׁוּב מֹל אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל" (פס' ב') אומר הקב"ה ליהושע. מילים הנן חרב וצוּר ויש לנהוג בהן משנֶה זהירות ומחשבה.
(פסח תשעח)