הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)כמה מילים על ימי הולדת: פרשת "החודש" קובעת את ריטואל החיים הציבורי שלאורו אנו חיים. התורה מצווה על עם ישראל לחיות לפי לוח עברי, המתייחס לחודש ניסן כחודש הראשון, והרואה בחודש ניסן את האירוע המכונן שכלפיו צריך להתייחס בבואנו לייסד לוח שנה. כל לוח שנה קובע לעצמו את נקודת ההתחלה שלו, והאירוע המכונן אליו הוא מתייחס. לאמור: לוח נושא בחובו עמדה אידיאולוגית. עובדה היא שהלוח היסודי של החודשים נושאת בדרכה של היהדות בשורה אידיאולוגית, שהאירוע המכונן שלנו הוא היציאה מעבדות פרעה לחרות הגדולה שבעבדות ד'. זו הזדמנות לחזק שוב ושוב את השימוש בלוח העברי, שכן כל שימוש בו יש בו אמירה. אנו מונים את מספר השנים לאור בריאת העולם, וזו אמירה משמעותית לא פחות.
בד בבד עם הלוח הציבורי הכללי ישנם זמנים הנמנים אצל כל אחד באופן פרטי. בין שאר הזמנים, שאמנם ההלכה המקורית לא התייחסה אליו כמעט לחלוטין, ואף הכניסה לעול מצוות נעשתה בהלכה המקורית יותר לאור שינויים פיזיולוגיים ולא לאור מספר שנים, נמצא יום ההולדת, שבתרבות הכללית הפך להיות יום משמעותי לבני אדם. זה היום האישי המיוחד של כל אדם, ובו אדם זוכה לתשומת לב, לאהבת הבריות, למתנות ולהערכה כללית. ככל תופעה, יכול החידוש הזה להתפתח לשני כיוונים מנוגדים.
הכיוון האחד,הבעייתי מאוד, הוא מה שמתחולל כיום בחברה הישראלית, בעיקר בחברת הילדים. ההשקעות המשפחתיות ביום הולדת, ניקור העיניים, הבזבוז, ההחצנה, והנזק החינוכי העצום שימים אלה גורמים זכו כבר לדיונים רבים, אולם הנגע פושה. כאשר מדובר בחגיגות בר מצווה ובת מצווה הדבר מזעזע הרבה יותר. משפחות רבות שוקעות בחובות גדולים כדי לממן אירוע מיותר זה; מוטמעת בילדים עצמם מערכת ערכים מעוותת לחלוטין; יום ההולדת ובר או בת המצווה מוסטים להשקעות ענק של זמן ומאמץ בעניינים חיצוניים במקום לאפשר את הקשר המהותי לעולמו של האדם, ועוד ועוד. כואב לראות את המחיר היקר – הכספי והערכי – שחגיגות יום הולדת אלו מביאים בכנפיהם. המאבק הרבני והציבורי כנגד הבזבוז בחתונות כמעט ולא זכה להצלחה, וגם במקומות המועטים שלכאורה הצליח הבזבוז נעשה בסעודות שבע הברכות. אולם יש עדיין אפשרות להציל את מסיבות בר ובת המצווה מצלילה לתהומות השווא. אולי נתגייס כולנו למען זה.
הכיוון השני, הטוב, הוא לנצל את ההזדמנות הזו לחבק ולעטוף באהבה כל אחד מאתנו ביום המיוחד שלו; לאפשר להביע את ייחודו בעינינו, ואת המקום הטוב והחשוב שהוא תופס בעולמנו; לפרגן ולהעניק לכל אחד יחס מיוחד; כשאדם מתבגר – הוא יכול להתייחס ליום ההולדת של עצמו כעין "ראש השנה" פרטי משלו, הן במישור של יום טוב מיוחד לעצמו, והן במישור של קבלות חדשות ופתיחת אופקים חדשים של עולמו; אפשר לשלב ביום הולדת בין יום פינוק וכיף ובין דבר מה ערכי ומשמעותי; זו הזדמנות להורים לבודד כל אחד מילדיהם ביומו, ולהעניק לו תשומת לב מיוחדת – אלה הדברים שההתייחסות ליום ההולדת יכולה להביא בכנפיה. אפשר שדווקא פרשת החודש שפותחת לנו לוח שנה חדש תאפשר לנו לפתוח לוח חדש גם במישור האישי והמשפחתי, ולגאול את ימי ההולדת מההשחתה שהם מביאים אל עבר הבשורה שיכולה להיות בהם.
)ויקרא תשעב)
