בין דת ללאום

עמוס ברדע
לאחרונה שוב נדרשנו לעניין הגיורים בהקשר שלמחלוקת בין המקלים למחמירים, מחלוקת המצטיירת להדיוטות כמאבק בין בני אור ובני חושך, שכן למה ומדוע עלינו להקשות ולדחות את מי שהוא בפועל בשר מבשרה של החברה הישראלית משום שאינו נכון לקבל על עצמו מערכת של צווים דתיים שהוא אינו רואה עצמו מחויב כלפיהם? מדוע הוא חייב להציג עצמו מחויב למערכת שאיננו מעוניין בה?
היהדות על פי הלכה אינה אלא דת מעשית המכוננת את הלאום היהודי, הלאום כשלעצמו עומד על בלימה ללא הדת המכוננת אותו, ועל כן לכאורה ההלכה אינה יכולה להתיר כניסה ללאום היהודי ללא קבלת עול מצוות בכל המשמעויות הכרוכות בכך. זהות הדת והלאום כבר נוסחה במקרא: "היום הזה נהייתה לעם לה' אלוה-יך" (בקבלת החוקים והמשפטים במדבר) ובמגילת רות בנוסח "עמך עמי ואלוה-יך אלוה-י", וכן במאה העשירית באמרתו של רבי סעדיה גאון "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". מבחינה זאת היהדות שלא כשאר הדתות המונותיאיסטיות שבהן לא מתקיימת זיקה בין הדת ללאום מגדירה את יהודיותו של האדם בדתו, ועל כן המקבל את הדת היהודית משתייך באופן אוטומטי לאומה הישראלית, והפוך. במדינת ישראל התרכזו קיבוצים אתניים שונים מאירופה ואסיה ואפריקה אשר יכולים להיחשב כבעלי השונות הגדולה ביותר האפשרית מבחינה אנושית, ועל כן זיהויים כבני לאום משותף ללא אלמנט מכונן ממשי נראה בלתי סביר בעליל, ואולי אף פיקטיבי, כפי שרואים זאת אויבנו מבחוץ, שכן העם היהודי הקים לעצמו מדינה לא על מנת שהמדינה תקים לה עם. מול העקרונות דלעיל עומדת המדינה אשר יסודותיה בתהליכי חילון הרי גורל, בהם העם היהודי הסיר את הדת מזהותו הלאומית. הציונות כתנועה לאומית ופרי יצירתה המדינה היהודית, ניכסו את הדת רק כמקור תרבות ולא כמקור סמכות. זהויות יהודיות מורכבות נוצרו בעת החדשה המורכבות מאלמנטים לאומיים, דתיים ואזרחיים בתמהיל שונה ומכאן גם הפיצול המוכר בין יהודיות לישראליות. עוד לא הועמדו להצעה קריטריונים חילוניים סדורים וברורים לאדם הרוצה להצטרף לעם היהודי כאלטרנטיבה לאמות המידה הדתיות. הקושי בעמדת סרגל ללאומיות נובע מהעובדה כי לאומיות הינה "זהות ראשונית" כזהות האדם עם משפחתו אשר לא ניתן להכניסה לסד פורמאלי, משום כך אנו מכירים בעולם תהליכי המרת דת ותהליכי התאזרחות ולא תהליכי המרת לאום. מחד נושאי ההלכה חייבים להיות נאמנים לעקרונות ההלכה בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ולאפשר את הגיור רק לגרי צדק המעוניינים לחיות את דת ישראל כהלכתה ומאידך למצוא פתרונות למצבו של העם היהודי הקונקרטי לאחר תהליך חילונו. העובדה כי בישראל נמצאים כמה אחוזים של גויים בעלי זהות ישראלית שאינם מבני המיעוטים הערבים אשר אין הפרש ממשי בינם לבין אלו שאינם מקבלים עליהם את עולה של תורה מהווה איום ממשי להתבוללות פנימית בחברה הישראלית. ההליכה על חבל דק בין העקרונות ההלכתיים המחייבים קבלת עול תורה ומצוות ובמסגרתם למצוא פתרונות הנראים כמתעמרים לעקרונות עצמם מהווה משימה לא קלה. נחוצה העזה הלכתית על מנת שנוכל לקיים את העם היהודי בארצו ללא סכנה גדולה של התבוללות פנימית והפיכת הדתיים לכת בדלנית. העיקרון "וחי בהם" שעמד לפני הלל הזקן הוא עקרון הלכתי אשר בעקבותיו קמו מוסדות הלכתיים של "פרוזבול" כנגד שמיטת כספים, "היתר עסקה" המאפשר את הנשך בבנקאות המודרנית, מכירת קרקעות לגוי בארץ ישראל בשנת השמיטה ומכירת חמץ בפסח. ביטול גופי תורה שלמים כמו "עיר הנידחת", "בן סורר ומורה", "סוטה", דיני יובל ועוד נעשה במסגרת התושב"ע ועל פי המוטיב הפנימי שלה שמטרתו לקיים את התורה בעם ישראל. להבדיל ממערכות ממסדיות המקבעות עצמן לדעת הטיבה ההלכה לכונן מערכת גמישה למען שמירתה של התורה עצמה והתאמתה לחיים הריאלים. הלכה חייבת להלך על חבל דק בין חזון למציאות, בין עקרונותיה לבין המצוי לפניה לאחר חילונו של העם היהודי, ולתת משקל אמיתי לגורל העם היהודי בארצו בהכריעה בנושא הגיורים.
(ויקרא תשע)