הרב ד"ר משה פינצ'וקהרב משה פינצ'וק, ראש תכנית בית המדרש, המכללה האקדמית נתניה
בתכנית "טובה חכמה עם נחלה" שבבית המדרש במכללה האקדמית נתניה הרצה בשבוע שעבר מר יצחק זוכמן מנכ"ל נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים). בהרצאתו תאר מר זוכמן את התכנית לבניית מערכת תחבורה עתירת נוסעים שגבולותיה הן רעננה וכפר סבא בצפון, רמלה ופתח תקווה במזרח, ורחובות בדרום. מטבע הדברים במפעל אדיר ממדים כזה כרוכות מורכבויות לוגיסטיות, חברתיות, כלכליות וירוקות לא פשוטות. על מנת לכרות את המנהרות התת-קרקעיות הענקיות למעבר הרכבות יש צורך להשתמש במכונות כריה מיוחדות TBM (Tunnel Boring Machines, מסוג המכונות אשר כרו את התעלה בין אנגליה לצרפת). תוך כדי הכריה מכונות אלו גם מדפנות את המנהרה בבטון. טכנולוגיה זו דורשת שהכריה תיעשה באופן רציף מהחל ועד כלה, אי אפשר להפסיק את המכונות לפני סיום המנהרה ולהמשיכה אחר כך משום שהמנהרה לא תחזיק מעמד בנקודת התפר.
משמעות הדבר היא שיש להפעיל מכונות אלו גם בשבתות וחגים. לפעמים אפשר להתמודד עם בעיות כאלו בהעסקת אינו יהודי לעשות את המלאכה. בשולחן ערוך (או"ח סי' רמ"ד) מופיע: "פוסק (פירוש מתנה) עם האינו יהודי על המלאכה, וקוצץ דמים, והאינו יהודי עושה לעצמו, ואף על פי שהוא עושה בשבת, מותר. במה דברים אמורים בצנעה, שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא". השולחן ערוך דורש שני תנאים להתיר מלאכת אינו יהודי בשבת עבור יהודי: א) "האינו יהודי עושה לעצמו, ואף על פי שהוא עושה בשבת". כלומר, מדובר בהסכם בעל אופי קבלני. היהודי משלם עבור התוצאה ואינו דורש שהמלאכה תיעשה דוקא בשבת. אם האינו יהודי מחליט לעבוד בשבת על מנת למהר ולהשלים את מלאכתו, זה לא קשור ליהודי. ב) צריך שהמלאכה תיעשה בצנעה.
במקרה בו אנו דנים התנאי השני מתקיים, שכן מכונות הכריה עובדות במעבה האדמה בעומק של כשלושים מטר, זה בודאי "בצנעה". אולם התנאי הראשון אינו מתקיים, שכן אופי העבודה היא כזו הדורשת שהיא תיעשה באופן רציף גם בשבתות. כאן אין לומר שזו הבחירה של האינו יהודי לעבוד גם בשבת על מנת למהר להשלים את העבודה, שהרי אנו מעסיקים אותו דווקא ועל מנת שיעבוד בשבת. האם עלינו להסיק כי על פי ההלכה, מדינת ישראל לא תוכל לעולם לבצע תוכניות חיוניות מעין אלו? כיוצא בדבר, במשך הדורות אסרו הפוסקים לנתח גופות יהודים לשם לימוד ואימון הרופאים. האם משמעות הדבר היא כי על פי ההלכה, מדינת ישראל לא תוכל לעולם להכשיר רופאים בכוחות עצמה? (בשו"ת דעת כהן סי' קצט, מציע הראי"ה כי מדינת ישראל תרכוש לשם כך גויות מתים מאומות העולם. "ואין לחוש בזה משום שנאת הגויים, כי הישרים שבהם יבינו, שאומה זו, שנבחרה להביא את ידיעת ה' אמת בעולם, וסובלת על זה צרות מרובות, ראויה גם כן לאיזה פריבילגיה של קדושה". אולם פתרון זה אינו מעשי במציאות התקשורתית של ימינו).
אין מטרתי להציע פתרון לשאלות מעין אלו. ברצוני רק להעמיד על כך שכל עוד היה עם ישראל בגולה, יכולים היינו להתעלם בפסיקתנו משיקולי מאקרו ולהתייחס לשיקולי מיקרו, פנים קהילתיים בלבד. משזכינו במדינה אותה עלינו להנהיג, לקיים ולקדם, עלינו ללמוד מחדש מהם שיקולי מאקרו וכיצד לשקלל אותם בתוך כלל השיקולים בפסיקתנו. כמעט ואין במדינת ישראל שאלה הלכתית הטעונה הכרעה שאין בה שיקולי מאקרו. החל בדיני כשרות, היתר מכירה ושמירת שבת וכלה בקדימויות בחלוקת משאבים ושרות צבאי.
דוגמה אחת לשיקול מאקרו עולה בסוגיה בעירובין (מה ע"א): "נכרים שצרו על עיירות ישראל… אין מחללין עליהן את השבת… כשבאו על עסקי ממון, אבל באו על עסקי נפשות… מחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו… אלא על עסקי תבן וקש… מחללין עליהן את השבת". מסביר רש"י: "לספר – עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות, יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם". לכידת אותה עיר איננה לשם כיבוש הארץ אלא לקש ותבן, אבל היות וזה יוצר מציאות שבעתיד תקל עליהם לכבוש את הארץ, אנחנו מונעים אותה כעת ואפילו במחיר חילול שבת.
(ויקרא תשעב)
