הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)אחת לחודש מתכנסים מתפללי בתי הכנסת במוצאי שבת קודש ומברכים את ברכת הלבנה. הברכה היא, כמובן, על המחזוריות הנחשפת מדי חודש בחודשו, על שליטת ה' בורא עולם בטבע, ועל כפיפותה של הלבנה לבורא. זו הסיבה שבעטייה מקיפים את הברכה עצמה בפסוקים ודברי שבח והלל לבורא עולם בתחילתה ובסופה, בכדי לנטרל כל יסוד אלילי ח"ו מהברכה, ולהבהיר שאיננה ביטוי לקדושה של הלבנה, כי אם חושפת את קדושת מי שאמר והיה עולם.
על רקע עקרונות אלה העירו הפוסקים שיש לקיים את הברכה ברגליים ישרות לכיוון ירושלים, כתפילת העמידה, ולומר בסופה את תפילת עלינו לשבח. הכל בכדי לעקור ממחשבת הטועים. לכן יש להקפיד גם על המינוח הנכון הנהוג בקרב בני עדות המזרח וצפון אפריקה, לפיו מברכים "ברכת הלבנה", ולא "קידוש לבנה". בדומה לכך עוצבה גם ברכת הלבנה, שעל אף שהובאה כבר בתוספתא למסכת ברכות ו, ז, ובתלמוד הבבלי במסכת ברכות נט, ב, מכל מקום את כללי הטקס ואת הפסוקים הנלווים לברכה לא מסרו לנו חכמים (יתכן שבימיהם אכן לא נאמרו תוספות כלשהן, אלא פשוט הסתפקו באמירת "עושה בראשית", או "עושה מעשה בראשית", כמחלוקת הגרסאות). אולם, חכמי ישראל לאורך הדורות שירטטו את תכניתה של ברכת החמה, שתאמר לא בכדי שנטעה בה ח"ו, כי אם בכדי שנתעצם מבחינה רוחנית. כך הנהיג החתם סופר בנוסח הברכה שלו (הנוסחה המובאת בידי הגרי"מ טוקצ'ינסקי מבוססת על מסורת זו), וכן הגאון בעל "שדי חמד" ומרן הבן איש חי. מהיכרות מעמיקה עם צורות הברכה השונות ניתן ללמוד לא מעט על המגמה החינוכית והרוחנית שביקשו גדולים אלה להורות לנו, צאן מרעיתם.
החת"ס הורה לפתוח את הברכה בארבעה פסוקים, שמחיבור ראשיהם יוצא שם הוי"ה, ושיש בהם יסודות של הודאה על מעשה השמים (י"יראוך עם שמש, ה"ודינו לך א-להים, ו"זרחה לכם יראי שמי, ה"גידו השמים צדקו). לאחר מכן הציב את מזמור "הללו את ה' מן השמים", כמקובל לפני ברכת הלבנה. מזמורי התהלים שהציב לאחר מכן מרמזים כולם על ההודאה והשבח שמשבח עולם הטבע את בורא העולם ("לדעת בארץ דרכך", "ארץ נתנה יבולה יברכנו א-להים", "השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", "לשמש שם אהל בהם", "יומם השמש לא יככה […] ה' ישמרך מכל רע". המובאה שלאחר מכן, מהתלמוד, מחנכת אותנו שמדובר בקיום מצווה, בעלת גדרים הלכתיים, ואמירת א-ל אדון, הפיוט הנפלא שמכיל את הודאת גרמי השמיים מסכמת את הברכה ("קרא לשמש ויזרח אור […] שבח נותנים לו כל צבא מרום […]"). תוספת אחרונה היא, כאמור לעיל, תפילת עלינו לשבח.
ר' חזקיה מדיני, בעל השדי חמד, פתח את הברכה ב"פתח אליהו", הקטע מהזוהר הקדוש המתאר את נבדלות הבורא ועוצמתו, ואת חוסר היכולת לעכל ולתפוס את מימדיו במושגים אנושיים. לאחר מכן הביא פסוקים מהתורה, מהנביא ומהכתובים, המורים כולם על כך שבורא עולם, והוא לבדו, הוא הבורא, השולט והמכווין את גרמי השמים, ושאין להם שום יכולת עצמאית, שום רצון למעט מילוי מצוות ה'. את פסוקי ההוי"ה ומזמור ההללויה הביא בדומה לחת"ס, וכך גם את כל סיומה של הברכה, עם מזמורי התהלים, קטע התלמוד ופיוט "א-ל אדון". בשלהי ברכתו הוסיף כמה משפטי הודאה, וכן תפילה שנזכה לקיים שוב את מצוות ברכת החמה, חרף פער השנים הגדול. יש גם תפילה על ביאת משיח צדקנו, המשול לשמש, ביום בו יהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים.
נוסח הבן איש חי דומה לזה של השדי חמד. נעיר רק על שינויים באמירת "לשם יחוד" שלפני הברכה. השדי חמד פירט כמה וכמה כוונות בברכה ("לפאר שמך מלכנו […] ואנחנו מקבלים עלינו ועל זרענו […] אדנותך וא-להותך […] ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך […] ושמרנו והצילנו מכל פגעים […] ועוררה את גבורתך להעביר גלולים מן הארץ […] וקיים לנו מקרא שכתוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' […]". מנגד, הבן איש חי קימץ בכוונות, ולא הרבה לפרטן, כנראה בשל אופיה העממי והנרחב של ברכה זו, וההזדמנות שיש לכל יהודי לברכה בצורה כה נדירה.
יהי רצון שנזכה לברך ברכה זו השנה, וכן בהזדמנויות הבאות, מתוך הרחבת הדעת כלל-ישראלית.
(ויקרא תשסט)
