הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אנו יודעים בוודאות כי בתוך מאה ועשרים שנים נזדקק בעזרת ד' לשמונה מליון מקומות קבורה. זו דרכו של עולם, ו"ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה", וגם לאחר העליה בתוחלת החיים, ויהיו החיים ארוכים אשר יהיו– בסופו של דבר תשוב הרוח אל הא-לוהים אשר נתנה. מעבר למשמעות הרגשית והרוחנית של הסוגיה– יש לה משמעות פשוטה במישור ארץ הקודש. בכל צורות הקבורה של היום, גם הקבורה הרוויה מאוד, מדובר בהקצאת שטחי קרקע העצומים, הכובשים את ארץ ישראל, ובמקום שתהא זו ארץ החיים, היא שבה להיות ארץ המתים, כפי שהייתה לאורך מאות שנים ארוכות של גלות.
"חוק שימור הבעיות" מבטיח כי גם אם אנו מנסים להתעלם מעובדה זו, וגם אם אנחנו מוצאים פתרונות מסוימים שהם טובים יותר מהקודמים– האתגר הזה יצוף ויעלה, וככל ששנות קיומנו בארץ ירבו– כך המצוקה תלך ותגבר. הדרך הראויה אינה טמונה בניסיון לכבוש את הסוגיה עד שתחפץ. הדרך הראויה היא לקדם את פני העתיד. זו הדרך הראויה גם בשל העובדה שהיא היחידה המאפשרת היערכות וחיפוש אחר הדרכים הטובות ביותר האפשריות, אך היא גם זו הראויה כחלק ממהלך חינוכי וערכי, שאינו מניח למציאות לנהל אותנו, כי אם קורא לנו למלא את השליחות שהטיל עלינו ריבונו של עולם "ומלאו את הארץ וכבשוה", בדרך המאזנת בין כל הנושאים כולם: למן ריבוי הילודה ועד דאגה לאוצרות הטבע, ולמן מאבק בזיהום העולמי ועד הימנעות מניצול המשאבים בלי לחשוב על הדורות הבאים, ועל האתגרים העומדים בפני העולם.
בפני מי עומד אתגר זה? כדרכן של סוגיות מקיפות, האתגר עומד בפני עוגנים שונים. בראש ובראשונה הוא ניצב בפני פוסקי ההלכה, המכירים היטב את הסוגיה, והיודעים כי לאורך הדורות היו מנהגי קבורה שונים, חלקם חסכוניים הרבה יותר בקרקע, והם בקיאים ביסודות ההלכתיים, ובאפשרויות ההלכתיות הרבות המחייבות אותנו לבחון אותן, ולראות איזו מכוונת יותר למימוש ראוי ונכון של מסורת הקבורה בישראל; האתגר ניצב בפני מהנדסים ומתכננים שונים, הקרואים לפתח שיטות הנדסיות שונות שתאפשרנה לקבור כראוי במסגרת ההלכה, בצורה השומרת בקפדנות האפשרית על שטחי החיים של ארץ הקודש; האתגר עומד בפני הבקיאים בתורת הנפש, שתפקידם הוא לפתח דרכים בהן האימה מפני העיסוק במוות אינה הופכת למשתקת את ההיערכות אליו, וכן לפתח דרכים המקלות על האדם להכיל צורות קבורה חדשות, על אף שמדובר ברגעים הקשים ביותר בחייו, בו קרוביו נפטרו והוא אונן ועוד לא מעכל את המשמעות של הדברים; כיוון שאין אנו ניצבים לבדנו בעולם, יש לזכור כי כל הצעה שתוצע עלולה להיות בעלת משמעות מרחיקת לכת בתחום שימור בתי הקברות היהודיים בעולם, העומדים בפני תוכניות פיתוח עירוניות, ועל כן יש צורך בהתגייסות של העוסקים ביחסים הבינלאומיים כדי להיות חלק ממהלך זה– וכדרכם של דברים: "תשועה ברוב יועץ".
זהו מהלך הלכתי, מוסרי ואנושי, היונק מקדושת התורה וההלכה, אהבת הארץ, עילאיות החיים והאמונה העמוקה בצלם א-לוהים שבאדם, ובאחריות שיש לו כלפי הדורות הבאים, שאלה מהווים למעשה את החיבור העמוק ביותר– לחיים !
(בא תשעח)
