הרב חגי לונדיןדיני הכשרות הנהוגים בעם ישראל נדמים לעיתים כתמוהים וזקוקים להסבר. במאמרו הפנומנאלי, "חזון הצמחונות והשלום", מסביר הרב קוק כי דיני הכשרות היהודיים מאפשרים, בד בבד עם אכילת בשרם של בעלי החיים – 'להציץ' אל עבר המציאות העתידית בה נתנזר לחלוטין מאכילת בעלי חיים; זאת על ידי החדרתם למעשה השחיטה והאכילה הנהגות המרסנות את תאוותנו לבשר. 'הצצה' זו פעם בפעם אל עבר המציאות האידיאלית, בה נחיה חיים רוחניים ללא אכילת בשר, תעדן אט-אט את הנחשלות המוסרית הנוכחית שבעקבותיה נאלצים אנו כיום לאכלו ותקדם אותנו מבחינה רוחנית.
הדין הבסיסי ביותר הינו עצם החלוקה בין בעלי חיים 'כשרים' ו'לא כשרים'. בתורת ישראל מצויים שתי רשימות; אחת של בעלי חיים המותרים באכילה ואחת של האסורים: "זאת הבהמה אשר תאכלו: שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר… כל צפור טהרה תאכלו, וזה אשר לא תאכלו מהם: הנשר והפרס והעזניה והראה ואת האיה והדיה למינה ואת כל ערב למינו ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו את הכוס ואת הינשוף והתנשמת והקאת ואת הרחמה ואת השלך והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף" (דברים ד-יח). הרב קוק מסיב את תשומת ליבנו כי המכנה המשותף לרוב בעלי החיים שהותרו על ידי תורת ישראל באכילה הוא אפיונם במידות 'עדינות' יחסית. היינו בעת בה אנו מבצעים מעשה אכזרי כאכילת בעלי חיים, עקב חולשתנו המוסרית והגופנית המאלצת אותנו לאכול בשר – לכל הפחות יש ליצור ריחוק מאכילת בעלי חיים שכאלה העלולים להעצים בנו את מידת האכזריות יותר ממה שכבר כך יוצא אל הפועל. על ידי שנים רבות בהם יקפיד עם ישראל להתרחק מבעלי חיים גסים וטורפים – תתעדן אט אט הרוח האנושית ובסופו של דבר תתעלה עד כדי אי-אכילת בשר.
בעלי החיים הטורפים והעופות הדורסים נאסרו לאכילה מכיוון שלגביהם קיים חשש שמא ידבק באדם – מתוך אכילתם ומעצם המגע התכוף עימהם (שהינו תוצר-לווי הכרחי מן העיסוק בגידולם לשחיטה ולאכילה) – שמץ מתכונותיהם האלימות. כן כותב רבנו בחיי (רבינו בחיי על התורה ויקרא יא, יג): "ועוד יש לתת טעם באיסור העופות, כי לפי שהקדוש ברוך הוא בוחר הטוב ואוהב השפלות וכל שאר המידות הטובות, ושונא האכזריות וכל שאר המידות הרעות, לכך בחר בקרבנו בבריות השפלות והתמות, ומאותן שהוא יתעלה בחר בהן לקרבן צווה את ישראל שיהיה מאכלם מהן, וכשם שהוא יתברך מרחיק העופות הטמאים לצורך קרבן כן מרחיק אותם לצורך מאכלם של ישראל, וכל זה ללמדנו שהוא יתעלה שונא מדת הרע והאכזריות, ואוהב מדת הטוב והשפלות והתמות. ומטעם זה ימשלו הנביאים את הרשעים ובעלי הטבע האכזרי לעופות טמאים דורסים"; "והנה טעם האיסור בעופות, מפני אכזריות תולדותם, והבהמות יתכן שיהיו כן, מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס, והשאר כולם יטרופו" (רמב"ן על התורה, שם שם).
(ויקרא תשסט)
