ד"ר יצחק קניגסברג"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו" ( ויקרא יח', ג') . מצרים היתה ערש התרבות בימי קדם. סביר להניח שחלק מתרבות זאת דבקה בבני ישראל. הם עתידים להגיע לארץ כנען. חלק מהערכים של עמי כנען, המתוארים בפרשת השבוע בתחום מעשי הזימה , היו יכולים להשפיע על אורחות החיים של עם ישראל. לפיכך, התורה מזהירה: לא לעשות כמותם ולא ללכת בחוקותיהם. שאלה שנשאלה לאורך הדורות והיא אקטואלית כיום היא: אילו ממעשי הגויים לא לעשות ובאיזה מחוקותיהם אסור לנו ללכת?
מבנה הפסוק מזכיר לנו את אחת משלוש עשרה המדות שבהן התורה נדרשת: כלל ופרט. כמעשה ארץ מצרים … וכמעשה ארץ כנען לא תעשו – כלל , ובחוקותיהם לא תלכו – פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט. לא כל מעשה שעשו המצרים והכנענים בימים ההם ושעושים הגויים בימינו, אסור לנו לעשות. האיסור חל על המעשים המוגדרים "חוקותיהם".
"יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם" (ספרא קלב). מותר לעשות כמותם בתחומי המדע, הטכנולוגיה, שיטות ניהול (עצת יתרו למשה), כלכלה וכו'. הקושיא האמיתית היא: כיצד ניתן להגדיר את "חוקותיהם"? על כך נחלקו חכמי ישראל בתקופות שונות. רש"י מגדיר זאת: כנימוסין שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואיצטדיאות, שאלו דרכי האמורי שמנו חכמים (שם יח',ג) . לעומתו, קבע ר' משה פיינשטיין, בסדרת שו"תים, כי העבירה על בחוקותיהם לא תלכו, הינה, כאשר יש כוונת מכוון לעבודה זרה. אולם אם זה נעשה לשם שעשוע בלבד, כנהוג בימינו בתיאטרון או באיצטדיון, יש בכך אולי משום איסור של 'במושב ליצים לא יישב' וביטול תורה, אך לא איסור של 'בחוקותיהם לא תלכו'. ( שו"ת אגרות משה חלק י', ד',סימן יא').
מתוך סמיכות הפסוקים: " כמעשה ארץ מצרים … ובחוקותיהם לא תלכו", ומיד אחר כך: "את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלוקיכם. ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'" (שם יח' , ג- ה) , ניתן אולי לאפיין את המתכונת שהתורה קבעה בנושא.
מערכת מצוות התורה בנויה מחוקים וממשפטים. המשפטים כוללים את המצוות שאילו לא נכתבו, בדין היה לכתבן כגון: גזל, שפיכות דמים, עריות, קללת ה' וכן מגוון המצוות הסוציאליות. החוקים כוללים את המצוות שיצר הרע משיב עליהם ועכו"ם משיבים עליהם, כגון: אכילת חזיר ולבישת כלאיים, חליצת יבמה, פרה אדומה ושעיר המשתלח ( ספרא קמ' ) שעליהן נאמר: גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.
עם ישראל מקיים את המשפטים באותה מתכונת שהוא מקיים את החוקים . המתכונת היא:
" את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם", בגלל ש: "אני ה' אלוקיכם" . המשפטים שניתנו לאדם ולחברה, כדי לחיות בהם ולקיים מסגרת יציבה, מקוימים בעם ישראל בגלל
ה: "אני ה' " , ולא בגלל שההגיון מחייב לחוקק מערכת חוקים, כדי לשמור על מסגרת חברתית תקינה.
חלק מחוקות הגויים זהה למשפטי התורה. הם נחקקו על ידי בני תמותה, כדי לקיים מסגרת חברתית. אך חסר בהם את המתכונת של "אני ה' אלוקיכם". לכן , דיני הנזיקין ומערכת הנורמות הסוציאליות שבחוקותיהם, שונים במהותם מדיני הנזיקין והמצוות הסוציאליות שבתורה. בעוד שלהם משתנים בהתאם לזמן, למקום ולשלטון, הרי שחוקי התורה קיימים לעד, ועל דעת המקום.
השוני במהות מנחה את האיסור של 'בחוקותיהם לא תלכו', ומצווה עלינו ללכת בחוקותינו – חוקים ומשפטים שניתנו לנו בסימן : "אני ה' אלוקיכם" .
(אחרי – קדושים תשסז)
