סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: האם מותר לקחת חלק במבדק הערכת עמיתים (סוציומטרי), שבו נדרש כל קצין או צוער למסור משוב שלילי או חיובי על חבריו ליחידה?
תשובה: בפרשת השבוע אנחנו לומדים על איסור "לא תלך רכיל בעמך", וכתב הרמב"ם (הלכות דעות, ז' א'-ב'): "המרגל בחבירו עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תלך רכיל בעמך'. ואף על פי שאין לוקין על דבר זה, עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל, לכך נסמך לו: 'ולא תעמוד על דם רעך' … אי זהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני; אף על פי שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם. יש עוון גדול מזה עד מאד – והוא בכלל לאו זה – והוא לשון הרע. והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת".
אם כן, אסור בשום פנים ואופן למתוח ביקורת ולהעביר משוב שלילי על חבר ליחידה. הדברים נכונים ביחס לכל מסגרת שהיא, ונכונים שבעתיים ביחס למסגרת הצבאית, שבה ערכי הרעות, הלכידות והערבות ההדדית הם ערכי יסוד מהותיים.
עם זאת, קבעו הפוסקים שמותר לספר לשון הרע לתועלת. כך, למשל, בפרק השלישי במסכת בבא בתרא – פרק "חזקת הבתים" – מצאנו דיונים ארוכים בהלכות "מחאה". משמעותה של המחאה היא, שראובן טוען ששמעון גזל ממנו קרקע מסוימת, והוא מתריע על כך ברבים. ברור, שמחאה כזאת היא לשון הרע גמור, ואף על פי כן הדבר מותר, משום שמטרתה של המחאה היא להסדיר את ענייני הבעלות על הקרקע: מצד אחד, רשאי אדם לתבוע את שלו; ומצד שני, המחאה נועדה להעביר מסר למי שמחזיק בקרקע, שיברר את טענותיו ויסדיר את שטרותיו כדי שיוכל להוכיח את בעלותו על הקרקע. כך מסכם זאת רבי מנחם המאירי (בבא בתרא, דף ל"ט; וראו גם בפירוש הרשב"ם שם): "ואף על פי שיש כאן קצת לשון הרע, שאומר עליו שגזלן הוא, הואיל ועסקי ממון הם ולא לכוונת לשון הרע נאמר אלא לעניין עדות, אינן מוזהרין על כך".
על דרך זו, המשנה במסכת יומא (דף ל"ח) מספרת על משפחות מיוחסות שעסקו בחלק ממלאכות המקדש, כגון אפיית לחם הפנים או מעשה הקטורת, וסירבו לחלוק את סודות המקצוע עם אחרים. על המשפחות הללו קוראת המשנה את הפסוק בספר 'משלי': "שם רשעים ירקב", וגם על כך מסביר המאירי (מסכת יומא, שם): "וכן מותר לאדם לספר בגנותם של רשעים, לא לכוונת לשון הרע אלא להרחיק שאר בני אדם ממעשיהם". כלומר, כאשר הכוונה היא לתועלת ברורה, ולהרחיק את הציבור מאנשים רשעים, מותר לספר על רשעותם.
volodymyr-hryshchenko
ואמנם, כפי שראינו גם בדברי הרמב"ם, התורה מזכירה בפסוק אחד את איסור "לא תלך רכיל בעמך", יחד עם האיסור "לא תעמוד על דם רעך". חז"ל (סנהדרין דף ע"ג ועוד) למדו מכאן שאדם חייב להציל את ממון חברו מן ההפסד, ואם כן יש מקום לומר שמותר לספר בגנותו של אדם אחד, אם המטרה היא להציל את זולתו. כך סיכם וכתב בספר החינוך (מצוה רל"ו): "שאם נשמע אדם מדבר רע בחבירו, שלא נלך אליו ונספר לו פלוני מדבר בך כך וכך, אלא אם כן תהיה כוונתינו לסילוק הנזקין ולהשבית ריב". הווי אומר – סילוק נזק, השבתת ריב או מטרות חשובות אחרות, מאפשרות לדבר בגנותו של אדם.
רבינו בעל החפץ חיים דן בספריו באריכות רבה בגדרים המדויקים של הלכה זו בעניין לשון הרע לתועלת (ראו בעיקר הלכות לשון הרע, כלל י'). אין כאן המקום לפרוט את כלל ההגדרות, אך המהות אחת היא: הכוונה! כאשר הכוונה טובה וברורה ולתועלת מוכחת, הדבר מותר. כאשר יש אפילו ספק אם הכוונה היא לתועלת ולסיוע – מסתבר שהדבר אסור.
פוסקי הזמן שנשאלו על המבדק הסוציומטרי בצה"ל, השיבו ברוח עקרונות אלה. כך, למשל, כתב הרב שלמה אבינר (ספר "מחיל אל חיל", עמוד 214): "האם בצבא ובאזרחות מותר למלא דוח סוציומטרי על עמיתים? תשובה: כן, זה לשון הרע לתועלת שמותר ומצווה – נצרך להחלטות שיבוץ, לגילוי ליקויים ולביקורת חיובית. אך יש להיזהר: א) לספר רק אמת בצורה מדויקת; ב) תמונה שלמה; ג) רק עובדות מוכרות היטב ולא שמועות". פסק דומה הובא גם בשמו של הרב דב ליאור (בתשובה באתר "ישיבה").
אכן, כך נוהגים גם אנחנו ברבנות הצבאית להשיב לשואלים בנושא זה, שהדבר מותר ויש בו תועלת מערכתית רבה בהערכת העמיתים, ובלבד שיעמדו באותה דרישה מהותית לספר אך ורק אמת ברורה, מדויקת ומועילה. פעמים רבות נשאלתי מה יהיה הדין כאשר אדם מתלבט האם הוא ממלא את השאלון באופן ענייני ומקצועי כדי להביא תועלת מערכתית, או שבכל זאת יש כוונות מסוימות של תחרות סמויה או של חוסר אהדה כלפי אחד מעמיתיו.
לעניות דעתי, ובהתאם לעקרונותיו של החפץ חיים, התשובה במקרים הללו ברורה: ספק דאורייתא לחומרה! היות שאנו עוסקים באיסור תורה של חמור של רכילות או לשון הרע, נדרשת ודאות בכך שהמשוב ענייני, מקצועי ולתועלת. כאשר יש ספק בדבר, יש להימנע מהשתתפות במבדק הסוציומטרי.
