הרב ישראל מאיר לאו
הרב הראשי לישראל
ארבעה שמות לו לחג הפסח ואלו הם:"חג החרות", "חג האביב", "חג הפסח", ו"חג המצות".
באופן עקבי התורה מקפידה לכנות אותו בשם "חג המצות" ואילו אנו בשפתנו מדברים על "חג הפסח". לא רק אנו- גם הקדמונים, חכמי המשנה והגמרא וכל הבאים אחריהם, סדרו את "מסכת פסחים", הזהירו על "חול המועד פסח" דברו על "ערב פסח" קבעו "סדר ליל הסדר" וכן "אסרו חג פסח", שבת חול המועד פסח". מדוע אם כן, התורה קוראת לו "חג המצות" ואנו מכנים אותו "חג הפסח"?
תשובה לכך , ענה רבי לוי יצחק מברדיצוב, סניגורם של ישראל, טמונה בביטוי המופיע בשיר השירים, "אני לדודי ודודי לי" (ו',ג'). אנחנו מפארים את הקדוש ברוך הוא והוא משבח אותנו.
מכאן נובע השוני בין שמותיו של החג: כשאתה אומר את המילה "מצות", את מה אתה מציין?- את העובדה שני ישראל יצאו ממצרים ולא הכינו לעצמם צידה לדרך, הבצק לא הספיק להחמיץ, "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צידה לא עשו להם". מדוע לא הכינו לעצמם צידה לדרך? מדוע לא הכינו לעצמם כריכים ועוגות, הרי הם ידעו מראש כי עתידים הם לצאת ממצרים ? כבר בראש חודש ניסן הודיעו להם משה ואהרון כי הם אמורים לצאת ממצרים, מדוע לא הכינו לעצמם? כי האמינו בישועת ה', הם שמו מבטחם באלוקי ישראל,והשליכו עליו יהבם. אם כן, כשאני אומר "מצות" אני מציין לשבח את מידת האמונה של עם ישראל. לכן בתורה שניתנה בידי הקדוש ברוך הוא , הוא קורא לחג הזה תמיד "חג המצות"-לשבח אותנו.
אומנם אנו בשפתינו קוראין לו "חג הפסח", שהרי מה אומרת המילה פסח?- שהקדוש ברוך הוא פסח, דילג על בתי בני ישראל, בנגפו את מצרים ואותנו הציל ולא פגע בנו , ובמכת בכורות לא היה בית במצרים אשר אין שם מת, ומבני ישראל בנגפו את מצרים.
הנה ההדדיות :"אני לדודי"- אני מכנה את החג "חג הפסח", "ודודי לי"- הוא קורא לחג "חג המצות".
אסיים בתפילה ובברכה לקוראים היקרים ובני משפחותיהם ולכל בית ישראל לחוג את הפסח בצידה ובצהלה, בני חורין מכל טרדה ודאגה ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו כי אם על מי מנוחות ינהלנו, ובקרוב ינהל נטעי כנה פדויים לציון ברינה ונודה לו שיר על גאולתנו ועל פדות נפשנו.
(צו תשסט)