אשה כי תזריע

"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידתה תטמא. ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים כנידתה".
(ויקרא יב',א'-ה'). למקרא פסוקים אלה, מתעוררות השאלות הבאות: מדוע יש שימוש במילה "תזריע" באשה, הרי זהו חלקו של האיש בשעת הייחוד בין בני הזוג? מדוע מופיע הביטוי "תזריע" בלידת הזכר, ואינו מופיע בלידת הנקבה? מה ניתן ללמוד מפסוקים אלה להלכה ולמעשה?
חז"ל ופרשני המקרא נחלקו במתן פירושים לפסוקים אלה. חלק מהם חיפשו מסר ורמז לקביעת מין הילוד, בעזרת תהליכים לקביעת תנאים ביולוגיים, של אחד או של שני בני הזוג בזמן הייחוד, וחלק מהם קבעו את ההלכה, בהסתמך על סגנון ומשמעות המילים בפסוקים אלה.
התלמוד במסכת נדה (לא', א') דן בנושא קביעת מין הילוד: "אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר, איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. תנו רבנן, בראשונה היו אומרים: אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר, איש מזריע תחלה – יולדת נקבה, ולא פירשו חכמים את הדבר, עד שבא רבי צדוק ופירשו: אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו (בראשית מו') – תלה הזכרים בנקבות, ונקבות בזכרים: ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים (דברי הימים א',ח'), וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים? אלא, מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים – מעלה עליהן הכתוב – כאילו הם מרבים בנים ובני בנים". הגמ' מציעה שיטה להולדת בנים תוך הסתמכות על הפסוק :"אשה כי תזריע וילדה זכר". חז"ל הסתמכו על הידע ברפואה היוונית והרומית שהיתה מקובלת בתקופתם.
הרפואה המודרנית קובעת שמין הילוד הולך אחר האב. תא זרע האב מכיל עשרים ושלושה כרומוזומים (צורת ארגון של המידע התורשתי בתא החי). בחלק מהתאים הכרומוזום העשרים ושלושה האחראי על קביעת מין הילוד, הוא מסוג X, ובחלק מהתאים, הכרומוזום העשרים ושלושה, מסוג Y. תאי ביצית האשה, מכילים אף הם עשרים ושלושה כרומוזומים. בכולם הכרומוזום העשרים ושלושה הוא מסוג X. אם זרע המכיל כרומוזום מסוג X ,יפרה את הביצית שאף היא מכילה כרומוזום X, נקבל תאים המכילים ארבעים וששה כרומוזומים שבהם זוג אחד מסוג XX, והם יתפתחו ויתנו עובר נקבי. אם זרע המכיל כרומוזום מסוג Y יפרה את הביצית, נקבל תאים המכילים ארבעים וששה כרומוזומים, שבהם זוג אחד של כרומוזומים מסוג XY, ומהם נקבל עובר זכרי.
הזרע המכיל את הכרומוזום ,Y קטן יותר וחלש יותר, אך בעל תנועה מהירה יותר, מזרע המכיל את הכרומוזום X. מועד הביוץ של האשה, ותנאים ביולוגיים וכימיים ברחמה ובמסלול נדידת זרעי הבעל, עד להגעתם להפריית הביצית, הם שייקבעו איזה סוג זרע יממש את תהליך ההפריה ויקבע את מין העובר.
אמנם סוג זרע הבעל קובע את מין העובר, אך כפי שראינו, לפי הממצאים של הרפואה המודרנית, גם לאשה יש תרומה פעילה בתהליך הזריע, אם זכר או אם נקבה תלד. הביטוי "תזריע" מתאים לחלקה של האשה, כפי שהוא מתאים לחלקו של האיש, בתהליך ההפריה. ביטוי זה משותף ללידת זכר וללידת נקבה: אשה כי תזריע – וילדה זכר,ואם נקבה תלד וגו'.
התלמוד במסכת כריתות( ז',ב'), מביא דיון הלכתי, בנושא היולדות החייבות להביא קרבן לאחר הלידה, בהסתמך על פסוקים אלה: "אלו שאין מביאות (קרבן) כו', ר' שמעון מחייב ביוצא דופן. מ"ט דר"ש? אמר ר"ל, אמר קרא: ואם נקבה תלד, לרבות לידה אחרת, מאי היא? יוצא דופן. ורבנן מ"ט? א"ר מני בר פטיש: אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת". לפי רבנן, רק בלידה טבעית- "תזריע וילדה", מביאה קרבן. היא תהיה פטורה כאשר הלידה לא טבעית, כגון ניתוח קיסרי – "יוצא דופן". לפי ר' שמעון, היולדת מביאה קרבן בכל מקרה.
הרפואה המודרנית מצאה פתרונות לנשים עקרות, על ידי הפריה חוץ גופית ואם פונדקאית. בספרו תורת המקרא לפרשת תזריע, דן הרב גורן זצ"ל, במקרים אלה להלכה, תוך הסתמכות על הפסוק:"אשה כי תזריע וילדה זכר".
מה דינה של ביצית שהוצאה מאשה עקרה, הופרתה במבחנה מזרע בעלה, והושתלה ברחמה של אשה אחרת? מי היא אם הוולד לפי ההלכה, האם הביולוגית בעלת הביצית, או האם הפונדקאית?
אם היה כתוב: "אשה כי תלד זכר וטמאה שבעת ימים", ברור שהאמהות היתה נקבעת לפי הלידה, כלומר האם הפונדקאית. אבל מכיוון שכתוב :"אשה כי תזריע וילדה זכר", האמהות נקבעת לפי בעלת הביצית, כי הביצית עברה זריעה והפריה, והיא נושאת את הגנים (יחידת הכושר התורשתי לפתח תכונה מסוימת) של בעלת הביצית.
גם כאן ביטוי "תזריע" משותף ללידת זכר או נקבה: "אשה כי תזריע – וילדה זכר, ואם נקבה תלד" וגו', בשאלת הבאת קרבן יולדת, או בשאלת קביעת האמהות לפי ההלכה.
(תזריע מצורע תשסט)